1
00:00:15,375 --> 00:00:18,041
‫- דמדומי האלים -‬

2
00:00:18,708 --> 00:00:21,916
‫- היה היה פעם... -‬

3
00:00:21,916 --> 00:00:24,958
‫אספר לכם עכשיו על מיתוסים.‬

4
00:00:24,958 --> 00:00:26,208
‫ועל בני אדם.‬

5
00:00:27,583 --> 00:00:28,916
‫ועל זיכרון.‬

6
00:00:30,041 --> 00:00:32,916
‫מעשיות שמספרים בחושך.‬

7
00:01:08,833 --> 00:01:10,958
‫הוא משבח אותך, "הבוכייה".‬

8
00:01:10,958 --> 00:01:14,041
‫הוא אומר שנלחמת יפה במקדש של הוניר,‬

9
00:01:15,208 --> 00:01:18,166
‫אבל יהיה טוב יותר להילחם לצדך.‬

10
00:01:36,916 --> 00:01:39,458
‫את חושבת שנראה את האורות המרקדים?‬

11
00:01:39,458 --> 00:01:40,625
‫את תראי.‬

12
00:01:40,625 --> 00:01:44,041
‫ואם תאכלי את זה, תראי הרבה יותר.‬

13
00:01:55,958 --> 00:01:57,875
‫לאט לאט.‬
‫-אין צורך.‬

14
00:01:57,875 --> 00:02:00,333
‫כגמדים, גדלנו על אלו.‬

15
00:02:00,333 --> 00:02:02,583
‫יש כאן מישהו שיספר לנו סיפור?‬

16
00:02:02,583 --> 00:02:04,125
‫דבר, מספר סיפורים.‬

17
00:02:04,125 --> 00:02:05,250
‫מי ידבר?‬

18
00:02:06,250 --> 00:02:08,875
‫סיפור לפני קרב מביא מזל טוב.‬

19
00:02:09,500 --> 00:02:13,000
‫הבה נספר סיפורים רבים בתורות.‬

20
00:02:14,000 --> 00:02:18,166
‫אספר לכם עכשיו על פניה ומניה.‬

21
00:02:19,333 --> 00:02:22,000
‫אחיות שנמכרו למלך ים.‬

22
00:02:22,833 --> 00:02:26,291
‫הן הועלו בשלשלאות לספינת המלך,‬

23
00:02:26,291 --> 00:02:29,708
‫ונכבלו לאבן רחיים מכושפת.‬

24
00:02:31,500 --> 00:02:36,166
‫ציוו עליהן לטחון מלח ולא להפסיק לרגע.‬

25
00:02:38,208 --> 00:02:40,666
‫אז הן עשו מה שבני תמותה עושים.‬

26
00:02:40,666 --> 00:02:44,250
‫בצערן, הן שרו שירים‬

27
00:02:44,750 --> 00:02:46,583
‫וסיפרו סיפורים.‬

28
00:02:48,000 --> 00:02:51,750
‫הן שרו על ההרים, על המולדת שלהן.‬

29
00:02:51,750 --> 00:02:54,791
‫הן היו ענקיות מלידה.‬

30
00:02:56,750 --> 00:03:00,583
‫המלך אגר את המלח לתקופות של רעב,‬

31
00:03:01,583 --> 00:03:03,791
‫ודרש אפילו יותר.‬

32
00:03:04,625 --> 00:03:06,416
‫המלח לא היה מיועד לאכילה,‬

33
00:03:07,125 --> 00:03:09,250
‫אלא כדי להמליח את האדמה,‬

34
00:03:09,750 --> 00:03:12,666
‫ולהרוס את הממלכות של אויביו.‬

35
00:03:13,166 --> 00:03:15,916
‫הנשים המשיכו בעבודתן המייגעת,‬

36
00:03:15,916 --> 00:03:19,500
‫והים שצף וקצף.‬

37
00:03:19,500 --> 00:03:22,875
‫ספינת המשוטים נסדקה בכוח הזרמים,‬

38
00:03:22,875 --> 00:03:25,375
‫אבל האחיות המשיכו לטחון.‬

39
00:03:26,583 --> 00:03:29,541
‫הגלגל שלהן ערבל את הגלים,‬

40
00:03:30,041 --> 00:03:31,666
‫והמלך המשעבד...‬

41
00:03:33,916 --> 00:03:34,916
‫טבע.‬

42
00:03:37,000 --> 00:03:39,666
‫הספינה שקעה.‬

43
00:03:40,291 --> 00:03:42,583
‫והנשים שרו.‬

44
00:03:43,166 --> 00:03:46,166
‫כי הן יצאו לחופשי סוף סוף.‬

45
00:03:46,875 --> 00:03:52,000
‫מספרים שהאבן הגדולה עדיין טוחנת,‬

46
00:03:52,541 --> 00:03:56,250
‫ומשום כך יש מלח בים.‬

47
00:04:01,250 --> 00:04:02,125
‫ואו.‬

48
00:04:03,541 --> 00:04:06,375
‫אבא שלי נהג לספר לי הסיפור הזה לפני השינה.‬

49
00:04:07,083 --> 00:04:09,166
‫מי עוד מכיר סיפורי ענקים?‬

50
00:04:09,166 --> 00:04:10,083
‫אני מכירה.‬

51
00:04:11,333 --> 00:04:14,916
‫אספר לכם עכשיו על החומה של אודין!‬

52
00:04:14,916 --> 00:04:17,458
‫החומה שננפץ מחר!‬

53
00:04:17,458 --> 00:04:21,291
‫כי מה שהענקים בנו, הענקים יכולים לשבור!‬

54
00:04:21,791 --> 00:04:23,666
‫זה היה לפני זמן רב,‬

55
00:04:23,666 --> 00:04:28,833
‫אחרי שהמבצר הראשון של אודין‬
‫נפל לידי הוואניר הזהובים.‬

56
00:04:31,375 --> 00:04:33,500
‫האסיר היו זקוקים לחומה חדשה.‬

57
00:04:36,166 --> 00:04:38,416
‫בנאי הגיע לאלים.‬

58
00:04:38,958 --> 00:04:43,416
‫הוא יקים עבורם חומה‬
‫שאיש לא יוכל לשבור או לטפס עליה.‬

59
00:04:44,166 --> 00:04:45,666
‫הם ביקשו שינקוב מחיר.‬

60
00:04:46,208 --> 00:04:52,083
‫התשובה הייתה השמש, הירח,‬
‫וידה של פרייה לאישה.‬

61
00:04:52,875 --> 00:04:55,000
‫לוקי נכנס לתמונה.‬

62
00:04:55,500 --> 00:04:58,875
‫הוא תיווך עסקה, והעסקה הייתה כזאת:‬

63
00:04:59,375 --> 00:05:01,583
‫אם תשלים את בניית החומה ללא סיוע‬

64
00:05:01,583 --> 00:05:04,166
‫ובשליש מהזמן שנקבע,‬

65
00:05:04,166 --> 00:05:06,375
‫השמש, הירח‬

66
00:05:07,083 --> 00:05:10,250
‫ופרייה יינתנו לך.‬

67
00:05:10,958 --> 00:05:14,875
‫במשך כל החורף, הבנאי העביר חתיכות של הר.‬

68
00:05:15,666 --> 00:05:19,333
‫רק הסוס שלו, סוואדילפרי, הורשה לעזור לו.‬

69
00:05:21,291 --> 00:05:23,208
‫אבל לאימתם של האסיר,‬

70
00:05:23,208 --> 00:05:24,625
‫הוא התקדם במהירות.‬

71
00:05:25,833 --> 00:05:28,166
‫פרייה זעמה.‬

72
00:05:28,166 --> 00:05:32,041
‫היא לא תסכים שיסחרו בה כפילגש. לא שוב.‬

73
00:05:32,541 --> 00:05:35,083
‫אבל בלדר סיפר לה על החשד שלו.‬

74
00:05:35,083 --> 00:05:38,250
‫אולי האיש היה יותר משנדמה.‬

75
00:05:39,500 --> 00:05:43,125
‫אולי הוא ענק.‬

76
00:05:45,500 --> 00:05:47,916
‫לוקי נכנס לתמונה.‬

77
00:05:47,916 --> 00:05:50,333
‫הוא הציע לרמות.‬

78
00:05:50,916 --> 00:05:54,791
‫וכך יאה, הסכימו האלים,‬
‫כי הוא זה שסגר את העסקה.‬

79
00:05:55,541 --> 00:05:59,250
‫ואם הם יאבדו את השמש, את הירח ואת פרייה,‬

80
00:05:59,750 --> 00:06:02,708
‫הם יערפו את ראשו של לוקי.‬

81
00:06:03,208 --> 00:06:05,666
‫לוקי נכנס לתמונה,‬

82
00:06:05,666 --> 00:06:09,791
‫והופיע בפני סוואדילפרי כסוסה יפהפייה.‬

83
00:06:10,291 --> 00:06:15,166
‫הסוס הריח את הייחום שלה וכך,‬

84
00:06:15,833 --> 00:06:17,833
‫לוקי נכנס.‬

85
00:06:21,833 --> 00:06:23,000
‫הענק...‬

86
00:06:23,500 --> 00:06:27,208
‫כי הבנאי היה אכן ענק,‬

87
00:06:27,208 --> 00:06:29,541
‫לא יכול היה לסיים בלי הסוס שלו.‬

88
00:06:31,000 --> 00:06:32,708
‫האסיר צחקו.‬

89
00:06:32,708 --> 00:06:35,375
‫הם שמחו לקבל את החומה בחינם.‬

90
00:06:35,875 --> 00:06:38,083
‫וכשהענק מחה על הבגידה,‬

91
00:06:38,916 --> 00:06:40,833
‫פטיש רוצץ את ראשו,‬

92
00:06:41,416 --> 00:06:43,625
‫כמו את ראשי כל כך הרבה ענקים לפניו.‬

93
00:06:45,083 --> 00:06:47,083
‫לוקי נכנס‬

94
00:06:47,583 --> 00:06:52,666
‫חודשים לאחר מכן‬
‫ולצדו סייח צעיר ומוזר שהוא הוליד.‬

95
00:06:52,666 --> 00:06:55,166
‫הוא נתן את הסוס במתנה לאודין.‬

96
00:06:55,166 --> 00:06:57,125
‫והאלים גילו‬

97
00:06:57,125 --> 00:07:01,958
‫שלוקי מוכן לדפוק אפילו את עצמו‬

98
00:07:02,458 --> 00:07:04,750
‫אם זה משרת אותו.‬

99
00:07:10,291 --> 00:07:13,458
‫אז לאגיל שלנו יש פטרון קדוש!‬

100
00:07:14,125 --> 00:07:19,208
‫אגיל, כשאתה מתעלס, אתה הסוס או הסוסה?‬

101
00:07:19,208 --> 00:07:21,625
‫את רוצה לדעת אם אני אוהב שדופקים אותי?‬

102
00:07:22,125 --> 00:07:24,125
‫רוצה לדעת איך ההרגשה?‬

103
00:07:24,125 --> 00:07:26,125
‫אספר לך איך.‬

104
00:07:27,916 --> 00:07:31,208
‫אספר לכם עכשיו על אגיל והדו-קרב שלו.‬

105
00:07:32,708 --> 00:07:34,291
‫תגליפים למכירה!‬

106
00:07:34,291 --> 00:07:36,708
‫פסלוני אלים לסגידה! כלי שחמט!‬

107
00:07:36,708 --> 00:07:39,000
‫קמעות למזל ולאהבה!‬

108
00:07:39,000 --> 00:07:41,000
‫לכל אחד מהם יש סיפור!‬

109
00:08:09,083 --> 00:08:10,125
‫הצילו! בבקשה!‬

110
00:08:10,708 --> 00:08:11,875
‫שמישהו יעזור!‬

111
00:08:12,583 --> 00:08:14,916
‫תפסיקו! אני מתחנן! תפסיקו בבקשה!‬

112
00:08:28,583 --> 00:08:30,375
‫זה בסדר, הם הלכו.‬

113
00:08:30,958 --> 00:08:33,000
‫שמי אודריך. אוד.‬

114
00:08:41,291 --> 00:08:42,458
‫זהו ספל ריפוי.‬

115
00:08:42,458 --> 00:08:44,208
‫הרונים יעזרו לך.‬

116
00:08:44,208 --> 00:08:46,041
‫זה מה שסבא שלי נהג לומר.‬

117
00:08:46,041 --> 00:08:47,458
‫הוא מת בשנה שעברה.‬

118
00:08:47,958 --> 00:08:48,791
‫הם מכושפים?‬

119
00:08:48,791 --> 00:08:52,083
‫סבא שלי אמר שהעץ הכי טוב לכשפים‬
‫מגיע מעצי סחף.‬

120
00:08:52,083 --> 00:08:55,083
‫אם שתי חתיכות נסחפו לחוף ביחד, זה אות.‬

121
00:08:55,083 --> 00:08:58,416
‫כי בראשית, הגבר והאישה נוצרו מעץ סחף.‬

122
00:09:00,916 --> 00:09:02,500
‫זה רק סיפור.‬

123
00:09:05,916 --> 00:09:07,166
‫היינו חברים.‬

124
00:09:08,291 --> 00:09:10,916
‫ואז, כמה שבועות לאחר מכן,‬

125
00:09:12,291 --> 00:09:13,291
‫היינו יותר מזה.‬

126
00:09:22,583 --> 00:09:25,000
‫אחיו של אוד האשים אותי.‬

127
00:09:26,041 --> 00:09:28,958
‫הוא טען שפיתיתי את אוד.‬

128
00:09:28,958 --> 00:09:33,125
‫נציגי החוק אמרו שמותר לאדם‬
‫לדפוק אחר תוך כדי כיבוש,‬

129
00:09:33,125 --> 00:09:34,875
‫אבל לא מאהבה.‬

130
00:09:35,708 --> 00:09:38,416
‫ומי שנלקח ראוי רק ללעג.‬

131
00:09:39,208 --> 00:09:41,083
‫הם כינו אותי "ארגי".‬

132
00:09:41,583 --> 00:09:43,083
‫לא גברי.‬

133
00:09:44,833 --> 00:09:45,875
‫האיש הזה משקר,‬

134
00:09:45,875 --> 00:09:47,708
‫ואני קורא לו שקרן!‬

135
00:09:47,708 --> 00:09:51,708
‫אוכיח את טענתי בחרב‬
‫ואחתוך את השקרים מגרונו!‬

136
00:09:55,500 --> 00:09:58,458
‫הוחלט על דו קרב "הולמגנג".‬

137
00:09:59,250 --> 00:10:03,333
‫אי סמוך היה מיועד לתחרויות מהסוג הזה.‬

138
00:10:03,333 --> 00:10:05,583
‫אבי הכריז שיעמוד לצדי.‬

139
00:10:06,333 --> 00:10:07,458
‫הוא היה גאה.‬

140
00:10:10,833 --> 00:10:12,333
‫תראה לו מאיזה חומר קורצת.‬

141
00:10:12,916 --> 00:10:14,333
‫זה הדבר המכובד לעשות.‬

142
00:10:14,833 --> 00:10:15,833
‫קדימה.‬

143
00:10:36,458 --> 00:10:38,291
‫קדימה! קום!‬

144
00:10:39,583 --> 00:10:40,875
‫הוא מוכן להילחם!‬

145
00:10:46,250 --> 00:10:47,625
‫תעניש אותו!‬

146
00:10:48,333 --> 00:10:49,416
‫תחסל אותו!‬

147
00:10:59,583 --> 00:11:01,166
‫כן!‬
‫-ראיתם את זה?‬

148
00:11:12,416 --> 00:11:14,708
‫הסכין שלי הייתה מדויקת.‬

149
00:11:14,708 --> 00:11:16,000
‫כמו תמיד.‬

150
00:11:17,000 --> 00:11:20,833
‫וכך הוכחתי את טוהר המידות שלי.‬

151
00:11:22,000 --> 00:11:24,041
‫אני מצטערת, ידידי.‬

152
00:11:39,375 --> 00:11:40,833
‫הגיע הזמן.‬

153
00:11:41,500 --> 00:11:43,458
‫הגיעה העת.‬

154
00:11:44,125 --> 00:11:45,416
‫אתה בטוח?‬

155
00:11:45,916 --> 00:11:49,666
‫בקרוב תפרוץ אלימות.‬

156
00:11:49,666 --> 00:11:51,916
‫תזדקקי לכוח.‬

157
00:11:51,916 --> 00:11:54,416
‫אני יכול לתת לך.‬
‫-אז תן.‬

158
00:11:55,000 --> 00:11:57,375
‫תן לי את הסיפור שאתה מסתיר.‬

159
00:12:00,208 --> 00:12:01,333
‫הקור.‬

160
00:12:01,333 --> 00:12:06,416
‫האוויר היה קר, והילד היה קר, ודמו היה קר.‬

161
00:12:07,000 --> 00:12:09,416
‫אולפר הציל את הילד,‬

162
00:12:09,416 --> 00:12:11,041
‫הציל אותו מזאב.‬

163
00:12:11,041 --> 00:12:13,458
‫עורו של הזאב היה בידי אולפר,‬

164
00:12:13,458 --> 00:12:15,541
‫והוא נתן אותו לילד.‬

165
00:12:15,541 --> 00:12:21,791
‫אולפר הדליק אש בשביל הילד,‬
‫גרם לילד להביט ולחייך,‬

166
00:12:22,541 --> 00:12:26,791
‫אבל הקור הגיע בכל זאת, והאש הייתה קרה,‬

167
00:12:26,791 --> 00:12:29,916
‫וקר, ולאולפר היה קר!‬

168
00:12:30,708 --> 00:12:34,291
‫אבל דמו של הילד היה חם.‬

169
00:12:34,916 --> 00:12:37,541
‫ודמו היה באש,‬

170
00:12:37,541 --> 00:12:39,333
‫והדם העלה עשן זהוב.‬

171
00:12:39,333 --> 00:12:40,666
‫אולפר אכל,‬

172
00:12:40,666 --> 00:12:45,000
‫ועור הזאב חזור שוב לכתפיו של אולפר.‬

173
00:12:45,000 --> 00:12:48,625
‫לאולפר היה חם, והבשר היה חם.‬

174
00:12:48,625 --> 00:12:52,625
‫היה חם בפה של אולפר ובקיבתו,‬

175
00:12:52,625 --> 00:12:55,583
‫והחום היה זהוב,‬

176
00:12:55,583 --> 00:12:57,375
‫וזה היה זהב,‬

177
00:12:57,375 --> 00:12:59,875
‫וזה היה זהב.‬

178
00:13:01,750 --> 00:13:04,083
‫אבל הזהב היה דם,‬

179
00:13:04,833 --> 00:13:07,291
‫והזהב היה מוות,‬

180
00:13:07,916 --> 00:13:11,083
‫ועור הזאב אכל את אולפר.‬

181
00:13:11,625 --> 00:13:15,166
‫אולפר אכל את הילד!‬

182
00:13:15,166 --> 00:13:19,291
‫אולפר היה זאב!‬

183
00:13:28,625 --> 00:13:29,666
‫אגיל.‬

184
00:13:33,958 --> 00:13:35,250
‫אני חי...‬

185
00:13:36,000 --> 00:13:37,625
‫חיים רעים.‬

186
00:13:38,583 --> 00:13:40,375
‫אני רוצה למות טוב יותר.‬

187
00:13:40,375 --> 00:13:42,083
‫תהיה לך הזדמנות כזאת.‬

188
00:13:46,125 --> 00:13:47,416
‫זה יותר מדי!‬

189
00:13:48,416 --> 00:13:49,416
‫הרבור!‬

190
00:13:56,166 --> 00:13:57,250
‫הרבור.‬

191
00:13:57,250 --> 00:13:58,791
‫את בטוחה.‬

192
00:13:58,791 --> 00:14:00,041
‫זה בסדר.‬

193
00:14:00,541 --> 00:14:04,333
‫יש שם... כל כך הרבה.‬

194
00:14:04,916 --> 00:14:07,666
‫איך זה שאתה כל כך... רגוע?‬

195
00:14:08,958 --> 00:14:11,541
‫כי הגמדים מכירים את הפטריות.‬

196
00:14:12,166 --> 00:14:13,375
‫על מה את מסתכלת?‬

197
00:14:42,541 --> 00:14:43,583
‫אני חייב לרוץ.‬

198
00:14:55,791 --> 00:14:57,000
‫ומה לגבייך?‬

199
00:14:57,833 --> 00:14:58,916
‫תספרי סיפור?‬

200
00:14:58,916 --> 00:15:00,458
‫אין לי סיפורים.‬

201
00:15:00,958 --> 00:15:03,958
‫עברתי 20 חורפים. ראיתי מפלצות.‬

202
00:15:04,583 --> 00:15:06,416
‫ראיתי מקרוב אלים, אבל...‬

203
00:15:06,958 --> 00:15:08,250
‫בסיפורים,‬

204
00:15:08,916 --> 00:15:10,416
‫אני אף פעם לא העניין.‬

205
00:15:10,416 --> 00:15:12,208
‫אני רוצה לשמוע אחד משלכם.‬

206
00:15:12,208 --> 00:15:18,041
‫כזה שיסביר לי למה אני מוצאת את עצמי‬
‫בחברת טיפשים ארורים ורודפי-הל.‬

207
00:15:18,916 --> 00:15:21,458
‫בסדר. אז תקבלי סיפור.‬

208
00:15:22,041 --> 00:15:25,625
‫אספר לך עכשיו על ילדה‬
‫שרגליה לא הגיעו לרצפה.‬

209
00:15:29,833 --> 00:15:31,833
‫הילדה הייתה ענקית למחצה,‬

210
00:15:31,833 --> 00:15:33,583
‫מצד אביה.‬

211
00:15:34,750 --> 00:15:38,000
‫והיא הייתה בתו של אביה בכל מובן כמעט,‬

212
00:15:38,750 --> 00:15:40,958
‫למעט פרט חשוב אחד.‬

213
00:15:41,583 --> 00:15:44,166
‫היא הייתה קטנה ביחס לענקים.‬

214
00:15:44,166 --> 00:15:45,250
‫זהו זה.‬

215
00:15:46,250 --> 00:15:48,541
‫צמה ראויה לבת יוטון.‬

216
00:15:50,041 --> 00:15:54,708
‫כשהיא ישבה על כיסאות המשפחה,‬
‫רגליה לא נגעו ברצפה.‬

217
00:15:55,375 --> 00:15:58,458
‫רגליה לא נגעו ברצפה בשעת הסעודה.‬

218
00:16:00,208 --> 00:16:03,166
‫הן לא נגעו ברצפה כשהיא ישבה על מיטתה.‬

219
00:16:15,583 --> 00:16:18,458
‫הן גם לא הגיעו ברצפה במחראה.‬

220
00:16:23,583 --> 00:16:25,041
‫כשהיא התבגרה,‬

221
00:16:25,041 --> 00:16:28,125
‫האחים שלה גברו עליה בקלות בשתייה,‬

222
00:16:29,791 --> 00:16:32,000
‫כי היא בקושי הגיעה לשולחן.‬

223
00:16:33,125 --> 00:16:35,791
‫וכך, אחרי שנים רבות,‬

224
00:16:36,916 --> 00:16:38,291
‫היא פנתה לאביה...‬

225
00:16:40,666 --> 00:16:42,291
‫וביקשה שירשה לה לעזוב.‬

226
00:16:45,125 --> 00:16:47,458
‫היא ביקשה לראות את בית אמה.‬

227
00:16:49,041 --> 00:16:53,208
‫היא אהבה את ארצה ואת משפחתה,‬
‫ואת האחים המטופשים שלה...‬

228
00:16:55,333 --> 00:16:56,958
‫אבל היא הייתה שונה.‬

229
00:17:01,708 --> 00:17:03,208
‫היא הרגישה בודדה.‬

230
00:17:31,041 --> 00:17:31,875
‫מכאן.‬

231
00:17:36,833 --> 00:17:37,916
‫מה קרה?‬

232
00:17:37,916 --> 00:17:39,875
‫אנחנו במלחמה.‬

233
00:17:39,875 --> 00:17:42,208
‫אימא שלי באה מהכפר הזה.‬

234
00:17:43,416 --> 00:17:45,125
‫אז את בת שבט הוולסונג.‬

235
00:17:46,041 --> 00:17:47,625
‫וכך הנערה יצאה לקרב.‬

236
00:18:49,166 --> 00:18:51,000
‫נראה שאני חייב לך את חיי.‬

237
00:18:57,458 --> 00:18:58,625
‫המשקה מספיק.‬

238
00:18:59,958 --> 00:19:02,541
‫הצמה והקעקועים שלך...‬

239
00:19:03,875 --> 00:19:06,416
‫את באה ממקום אחר, אישה.‬

240
00:19:07,583 --> 00:19:08,416
‫מאיפה?‬

241
00:19:09,291 --> 00:19:12,666
‫אני באה ממקום‬
‫שהכיסאות בו גבוהים כמו סוסים.‬

242
00:19:13,250 --> 00:19:15,208
‫מקום שאי אפשר לתאר את גודלו.‬

243
00:19:15,708 --> 00:19:16,833
‫גדול מדי בשבילי.‬

244
00:19:19,750 --> 00:19:21,750
‫אני לא מבין מה זה אומר.‬

245
00:19:25,458 --> 00:19:28,250
‫אני לא רוצה להיות חייב לאישה זרה.‬

246
00:19:29,708 --> 00:19:31,416
‫מה נסיך יכול לתת לך?‬

247
00:19:36,583 --> 00:19:37,916
‫הנערה נשארה.‬

248
00:19:38,416 --> 00:19:40,416
‫היא השתתפה בקרבות רבים.‬

249
00:19:41,875 --> 00:19:43,541
‫והשנים חלפו.‬

250
00:19:51,875 --> 00:19:53,166
‫ליף, חשבתי ש...‬

251
00:19:55,541 --> 00:19:56,541
‫מה זה?‬

252
00:19:56,541 --> 00:19:58,708
‫הכנתי משהו בשבילך.‬

253
00:20:08,625 --> 00:20:10,083
‫בנית לי כיסא.‬

254
00:20:10,083 --> 00:20:12,125
‫לא, אני...‬

255
00:20:12,666 --> 00:20:14,291
‫בניתי לך כס מלכות.‬

256
00:20:16,916 --> 00:20:21,541
‫אני מקווה לפחות שתרצי בכך.‬
‫לא רציתי להניח מראש, אבל...‬

257
00:20:28,833 --> 00:20:29,666
‫הינשאי לי.‬

258
00:20:34,625 --> 00:20:35,541
‫מעניין.‬

259
00:20:37,166 --> 00:20:39,291
‫אני אשב ואחשוב על זה.‬

260
00:20:45,416 --> 00:20:49,083
‫ברגע שכפות רגליה נגעו בקרקע, היא ידעה‬

261
00:20:49,958 --> 00:20:51,208
‫שהיא בבית.‬

262
00:21:06,458 --> 00:21:08,125
‫אגיל, אני...‬
‫-עצרי.‬

263
00:21:09,916 --> 00:21:11,958
‫מאז שהחזרת לי את היד שלי,‬

264
00:21:12,500 --> 00:21:15,041
‫נהפכתי לאגיל "יד אחת" אחרי הכול.‬

265
00:21:16,125 --> 00:21:16,958
‫זה?‬

266
00:21:17,708 --> 00:21:19,541
‫זה כבר לא שלי.‬

267
00:21:20,291 --> 00:21:22,083
‫יש לה ריח של הקסם שלך,‬

268
00:21:22,583 --> 00:21:24,666
‫וכשאני נוגע איתה בפניי,‬

269
00:21:25,750 --> 00:21:29,000
‫את נוגעת בפנים שלי.‬

270
00:21:30,416 --> 00:21:31,583
‫אגיל...‬

271
00:21:33,083 --> 00:21:34,333
‫אני חייבת לספר לך.‬

272
00:21:35,583 --> 00:21:36,625
‫מחר...‬

273
00:21:37,791 --> 00:21:39,291
‫אל תגלי לי את העתיד.‬

274
00:21:41,000 --> 00:21:42,166
‫תגלי לי מה שמך.‬

275
00:21:44,833 --> 00:21:45,833
‫אאולה.‬

276
00:21:47,958 --> 00:21:48,916
‫אאולה.‬

277
00:21:49,541 --> 00:21:51,166
‫לאן תלך היד שלך עכשיו?‬

278
00:22:07,041 --> 00:22:09,250
‫את רוצה סיפור משלך?‬

279
00:22:11,958 --> 00:22:12,791
‫כן.‬

280
00:22:16,416 --> 00:22:17,875
‫אספר לכם עכשיו על ת'ירה,‬

281
00:22:18,791 --> 00:22:20,541
‫עלמת הצומת.‬

282
00:22:21,083 --> 00:22:24,291
‫פראית, מקסימה וצנועה...‬

283
00:22:27,375 --> 00:22:29,000
‫בערב הקרב,‬

284
00:22:29,000 --> 00:22:32,791
‫היא הורידה על ברכיהם את מנהיגי הוולסונג.‬

285
00:23:41,250 --> 00:23:44,416
‫חד הראש הזה, וקשוח.‬

286
00:23:45,416 --> 00:23:48,916
‫ענף מעץ העולם.‬

287
00:23:49,458 --> 00:23:52,208
‫חנית טובה לשיפוד ראשים.‬

288
00:23:53,083 --> 00:23:56,791
‫בני הבכור מאוהב בך.‬

289
00:23:56,791 --> 00:23:58,333
‫"הבוכייה".‬

290
00:23:59,166 --> 00:24:00,333
‫ואני מבין למה.‬

291
00:24:01,000 --> 00:24:02,250
‫מי אתה?‬

292
00:24:02,916 --> 00:24:06,000
‫אני נתתי לאדם את שיכר השירה.‬

293
00:24:08,791 --> 00:24:10,750
‫אני הוא אדון הסיפורים.‬

294
00:24:11,333 --> 00:24:14,875
‫בני הוא אדון הסערות.‬

295
00:24:22,875 --> 00:24:27,666
‫אני לוחם, ונווד, וחכם.‬

296
00:24:31,250 --> 00:24:32,333
‫אודין.‬

297
00:24:32,333 --> 00:24:35,958
‫זכרי מה קרה למניה ולפניה,‬

298
00:24:35,958 --> 00:24:38,541
‫שהטביעו את ספינתן במלח.‬

299
00:24:39,250 --> 00:24:41,083
‫הן הרגו, כן.‬

300
00:24:42,208 --> 00:24:43,166
‫אבל אז...‬

301
00:24:46,000 --> 00:24:47,541
‫הן מתו.‬

302
00:27:15,375 --> 00:27:20,250
‫תרגום כתוביות: דוד סבן‬