1
00:00:17,120 --> 00:00:18,280
‫אני כל כך מצטערת.‬

2
00:00:20,280 --> 00:00:23,520
‫הלוואי שהייתי יכולה לשנות דברים,‬
‫לחזור אחורה בזמן ו...‬

3
00:00:24,320 --> 00:00:26,920
‫ושבכלל לא הייתי מחזיקה אקדח בבית.‬

4
00:00:30,480 --> 00:00:33,400
‫- בכל שנה בארה"ב,‬

5
00:00:33,480 --> 00:00:37,800
‫יותר מ-8,000 בני אדם מורשעים ברצח‬

6
00:00:38,920 --> 00:00:45,400
‫פחות מ-50 אחוז מהם מודים בפשעם‬

7
00:00:46,520 --> 00:00:52,680
‫זהו סיפורה של אסירה מס' 80172 -‬

8
00:00:55,960 --> 00:00:58,240
‫אני מקווה שיום אחד אוכל לצאת מכאן.‬

9
00:00:58,920 --> 00:01:02,920
‫אבל אני יודעת שלקחתי חיים‬
‫ושאני צריכה לשלם על זה.‬

10
00:01:03,920 --> 00:01:06,680
‫ואני כל כך מצטערת שעשיתי את זה.‬

11
00:01:08,040 --> 00:01:14,320
‫ואם הייתי יכול להחזיר אותו, הייתי מחזירה.‬
‫אבל אני לא יכול להחזיר אותו.‬

12
00:01:15,640 --> 00:01:17,400
‫- סדרה של NETFLIX -‬

13
00:01:30,840 --> 00:01:35,760
‫- שאלה של נאמנות -‬

14
00:01:43,200 --> 00:01:48,400
‫- מרכז הכליאה צ'יליקוטה, מיזורי -‬

15
00:01:58,000 --> 00:02:05,000
‫- ב-2013, הודתה ויקטוריה סמית'‬
‫ברצח בעלה, כריס אייזיק -‬

16
00:02:09,920 --> 00:02:11,000
‫- פושעת -‬

17
00:02:13,880 --> 00:02:16,320
‫השיער שלי צריך להיות מאחור או מלפנים?‬

18
00:02:16,400 --> 00:02:18,080
‫לדעתי, מלפנים.‬

19
00:02:23,480 --> 00:02:25,320
‫שמי ויקטוריה סמית'.‬

20
00:02:25,800 --> 00:02:28,360
‫הורשעתי ברצח מדרגה ראשונה.‬

21
00:02:28,880 --> 00:02:32,000
‫העונש שלי הוא מאסר עולם‬

22
00:02:33,680 --> 00:02:35,240
‫ועוד 25 שנה.‬

23
00:02:45,200 --> 00:02:47,520
‫גדלתי בפופלר בלוף, מיזורי.‬

24
00:02:49,600 --> 00:02:51,600
‫יש לי שמונה אחים ואחיות.‬

25
00:02:51,680 --> 00:02:52,840
‫שניים הלכו לעולמם,‬

26
00:02:52,920 --> 00:02:56,800
‫ושתי האחיות‬
‫שהייתי קרובה אליהן במיוחד הן רוקסי ובטי.‬

27
00:02:59,200 --> 00:03:00,760
‫אני קרובה מאוד לבטי.‬

28
00:03:02,320 --> 00:03:04,080
‫היא אחותי התינוקת.‬

29
00:03:07,560 --> 00:03:10,680
‫ההתבגרות שלי הייתה איטית‬
‫בגלל ליקויי למידה.‬

30
00:03:10,760 --> 00:03:12,360
‫היו לי לקויות למידה.‬

31
00:03:12,920 --> 00:03:14,600
‫ולא הייתי בריאה בנפשי.‬

32
00:03:15,360 --> 00:03:16,520
‫תמיד היו לי בעיות.‬

33
00:03:16,600 --> 00:03:19,600
‫אתם יודעים, חינוך ממוצע או מתחת לממוצע.‬

34
00:03:22,400 --> 00:03:26,240
‫- ויקטוריה אובחנה ‬
‫כבעלת מנת משכל של פחות מ-75‬

35
00:03:26,320 --> 00:03:32,000
‫ולכן, נחשבת כבעלת פיגור שכלי גבולי -‬

36
00:03:38,440 --> 00:03:40,920
‫אמא שלי גידלה אותנו על קצבת סעד.‬

37
00:03:42,560 --> 00:03:45,440
‫אני לא יודעת מי היה אבי. ‬
‫אמא שלי לא סיפרה...‬

38
00:03:45,520 --> 00:03:49,880
‫טוב, היא אמרה לי ‬
‫שיכול להיות שזה היה קפטן של ספינת נהר‬

39
00:03:49,960 --> 00:03:52,200
‫או אדם שעבד על ספינת נהר,‬

40
00:03:52,280 --> 00:03:54,520
‫אבל זה מעולם לא אושר.‬

41
00:03:55,800 --> 00:03:58,160
‫הרגשתי שאמא שלי העניקה לי "אהבה קשוחה".‬

42
00:03:58,240 --> 00:03:59,640
‫אני קוראת לזה ככה,‬

43
00:04:00,360 --> 00:04:02,680
‫ובזכותה הפכתי לאדם חזק יותר.‬

44
00:04:04,160 --> 00:04:08,560
‫אני חושבת שלא הייתי חזקה כפי שאני,‬
‫אלמלא אמא שלי.‬

45
00:04:11,360 --> 00:04:15,960
‫אני לא אוהבת להעביר ביקורת על אמא שלי,‬
‫אבל הייתה לה בעיית שתייה כשגדלנו.‬

46
00:04:16,040 --> 00:04:21,280
‫וכשהיא שתתה, היא הייתה מוציאה הכול עליי.‬

47
00:04:21,840 --> 00:04:25,040
‫היא בעטה בי, והכתה אותי באגרופים,‬

48
00:04:25,120 --> 00:04:27,080
‫ומשכה את שיערי ו...‬

49
00:04:27,160 --> 00:04:29,280
‫זאת הייתה התעללות פיזית.‬

50
00:04:31,000 --> 00:04:33,480
‫זה קרה לפחות בתדירות של פעמיים-שלוש בשבוע.‬

51
00:04:34,960 --> 00:04:37,200
‫ככה גדלתי, פחות או יותר,‬

52
00:04:37,280 --> 00:04:39,120
‫עד שהגעתי לגיל 15.‬

53
00:04:41,920 --> 00:04:46,560
‫ואז עברתי ללואיזיאנה ‬
‫עם אחותי הגדולה, גולדי.‬

54
00:04:50,760 --> 00:04:55,920
‫- בגיל 17, נכנסה ויקטוריה להיריון‬

55
00:04:57,000 --> 00:05:03,000
‫ב-14 בדצמבר 1983, ‬
‫היא ילדה את בנה, קני -‬

56
00:05:08,840 --> 00:05:10,040
‫הוא היה תינוק גדול.‬

57
00:05:10,840 --> 00:05:12,920
‫גובהו היה 60 ס"מ.‬

58
00:05:13,680 --> 00:05:16,200
‫הוא שקל 3.9 ק"ג.‬

59
00:05:16,280 --> 00:05:18,880
‫וחשבתי שהוא הדבר הכי מופלא בעולם.‬

60
00:05:22,160 --> 00:05:23,680
‫הוא פשוט היה הכול...‬

61
00:05:24,480 --> 00:05:25,880
‫הכול בשבילי.‬

62
00:05:32,680 --> 00:05:37,120
‫במשך כל הזמן הזה, אבא שלו התעלל בי הרבה.‬

63
00:05:37,200 --> 00:05:38,800
‫הוא גם היה אלכוהוליסט.‬

64
00:05:38,880 --> 00:05:41,360
‫זה היה נורמלי בשבילי שהתעללו בי.‬

65
00:05:41,440 --> 00:05:43,960
‫הוא היה חונק אותי, ואתם יודעים, חובט בי.‬

66
00:05:44,040 --> 00:05:47,520
‫ונראה שכל מערכת יחסים שהייתה לי אי פעם,‬

67
00:05:48,680 --> 00:05:50,040
‫הייתה התעללות.‬

68
00:05:50,120 --> 00:05:51,800
‫הייתה הרבה התעללות,‬

69
00:05:52,760 --> 00:05:55,080
‫וזה קשה.‬

70
00:05:55,160 --> 00:05:56,960
‫באמת. זה היה קשה.‬

71
00:06:02,200 --> 00:06:07,240
‫- אסור לעמוד מול החלון -‬

72
00:06:13,280 --> 00:06:20,280
‫- אחרי שנתיים שחיו ביחד,‬
‫עזבה ויקטוריה את אביה של בנה -‬

73
00:06:23,560 --> 00:06:26,000
‫רציתי להגן על קני מהעולם.‬

74
00:06:26,520 --> 00:06:29,880
‫ובהחלט לא רציתי שיתעללו בו או משהו.‬

75
00:06:30,400 --> 00:06:32,480
‫רציתי לוודא שיהיו לו חיים טובים.‬

76
00:06:33,720 --> 00:06:36,640
‫ולא היו לו חיים כאלה‬
‫אם הייתי נשארת עם אביו.‬

77
00:06:47,680 --> 00:06:54,280
‫- ב-1985, חזרה ויקטוריה למיזורי‬
‫כדי לגור עם אימה -‬

78
00:06:56,160 --> 00:06:58,200
‫התחלתי לעבוד במשרה מלאה,‬

79
00:06:58,280 --> 00:07:00,720
‫ואמא שלי התחילה לטפל בבני.‬

80
00:07:01,680 --> 00:07:05,600
‫אהבתי לצאת בסופי השבוע.‬
‫אתם יודעים, הייתי רווקה.‬

81
00:07:07,080 --> 00:07:10,040
‫בשלב מסוים הייתה לי גם בעיית שתייה.‬

82
00:07:10,520 --> 00:07:13,960
‫הייתי צריכה להיות יותר בבית עם הבן שלי.‬

83
00:07:16,640 --> 00:07:19,520
‫אמא שלי חשבה ‬
‫שאני יכולה להיות אמא טובה יותר.‬

84
00:07:22,760 --> 00:07:29,760
‫- ב-1986, קיבלה אימה של ויקטוריה‬
‫משמורת על קני -‬

85
00:07:31,400 --> 00:07:34,120
‫היא הכריחה אותי לחתום על מסמך‬

86
00:07:34,200 --> 00:07:37,520
‫שמעניק לה משמורת מלאה עליו‬

87
00:07:37,600 --> 00:07:40,120
‫או שאחרת לא נוכל להמשיך לגור איתה.‬

88
00:07:41,760 --> 00:07:43,000
‫זה שבר את ליבי.‬

89
00:07:43,080 --> 00:07:45,040
‫באמת. זה שבר את ליבי.‬

90
00:07:45,760 --> 00:07:47,840
‫זה פשוט גרם לי להרגיש כאילו...‬

91
00:07:49,080 --> 00:07:50,720
‫שאני מאבדת את הילד שלי.‬

92
00:07:51,760 --> 00:07:55,800
‫אני באמת התחלתי לאבד את שפיותי.‬

93
00:07:57,480 --> 00:08:00,600
‫התחלתי לשתות יותר ו…‬

94
00:08:02,280 --> 00:08:08,480
‫התחלתי לקחת כדורים ‬
‫ודברים שאסור היה לי לקחת.‬

95
00:08:13,680 --> 00:08:17,640
‫- בשנת 2000, ‬
‫בעקבות סדרה של מערכות יחסים כושלות,‬

96
00:08:17,720 --> 00:08:20,280
‫התחילה ויקטוריה להיפגש עם כריס אייזיק -‬

97
00:08:21,960 --> 00:08:25,760
‫הייתי בת 34, כשאני וכריס התחלנו לצאת. ‬
‫הוא היה בן 30.‬

98
00:08:28,000 --> 00:08:32,240
‫וזאת הייתה מערכת יחסים טובה בהתחלה‬
‫כי הוא לא שתה.‬

99
00:08:34,640 --> 00:08:37,560
‫הוא היה די עדין בהתחלה.‬

100
00:08:39,200 --> 00:08:41,320
‫והוא היה גבר נאה מאוד.‬

101
00:08:42,600 --> 00:08:43,800
‫נהנינו מאוד.‬

102
00:08:58,720 --> 00:09:02,640
‫- בסוף שנת 2000, ‬
‫עברה ויקטוריה לגור בקרוון של כריס‬

103
00:09:02,720 --> 00:09:07,200
‫הם התחתנו ב-2001 -‬

104
00:09:14,600 --> 00:09:16,680
‫כריס עבד בחברה פרטית.‬

105
00:09:17,720 --> 00:09:21,920
‫והוא נפגע בגבו‬
‫בגלל העבודה הקשה שהיה עליו לעשות.‬

106
00:09:22,000 --> 00:09:24,520
‫לאחר מכן, הוא התחיל לקחת אופיואידים.‬

107
00:09:26,360 --> 00:09:27,680
‫הוא השתנה.‬

108
00:09:28,360 --> 00:09:30,600
‫הוא נעשה אגרסיבי יותר.‬

109
00:09:31,360 --> 00:09:33,280
‫לפעמים נאלצתי ללכת לבית החולים,‬

110
00:09:33,360 --> 00:09:38,240
‫כשהוא דחף אותי על שולחנות קפה ודברים כאלה.‬

111
00:09:38,320 --> 00:09:39,840
‫והיו לי צלעות שבורות.‬

112
00:09:40,440 --> 00:09:42,520
‫כמה פעמים נאלצתי להתקשר לאחותי‬

113
00:09:42,600 --> 00:09:45,440
‫כי חשבתי שהוא עומד להרוג אותי.‬

114
00:09:46,000 --> 00:09:49,680
‫ותמיד פחדתי שמשהו כזה עלול לקרות.‬

115
00:09:55,760 --> 00:10:00,760
‫- ב-2012, עברה ויקטוריה שבץ ‬
‫בגלל לחץ דם גבוה‬

116
00:10:02,080 --> 00:10:07,720
‫עם שובה הביתה, ‬
‫היה עליה ליטול תרופות במרשם -‬

117
00:10:12,400 --> 00:10:14,160
‫אני ניהלתי את משק הבית.‬

118
00:10:14,240 --> 00:10:16,080
‫שילמתי חשבונות, בישלתי ארוחות.‬

119
00:10:16,160 --> 00:10:19,960
‫ולא יכולתי לעשות את הדברים האלה ‬
‫טוב כמו שיכולתי קודם לכן.‬

120
00:10:20,040 --> 00:10:22,280
‫ניסיתי, אבל הייתי חלשה מדי.‬

121
00:10:24,760 --> 00:10:28,240
‫כריס כעס כי לא יכולתי‬
‫לעשות את הדברים שהייתי עושה בעבר.‬

122
00:10:29,560 --> 00:10:31,520
‫הוא נעשה הרבה יותר אגרסיבי.‬

123
00:10:31,600 --> 00:10:35,040
‫כלומר, זה הגיע לשלב‬
‫שהוא התנהג לפעמים כמו משוגע.‬

124
00:10:36,320 --> 00:10:38,240
‫בגלל השילוב של התרופות,‬

125
00:10:38,320 --> 00:10:43,640
‫הלחץ שהייתי נתונה בו וחוסר השינה,‬

126
00:10:45,760 --> 00:10:47,360
‫סבלתי מהזיות.‬

127
00:10:48,800 --> 00:10:51,480
‫המצב החמיר מאוד,‬

128
00:10:52,320 --> 00:10:54,640
‫והייתי מוכנה לעזוב. הייתי מוכנה.‬

129
00:10:54,720 --> 00:10:58,120
‫הייתי בתהליך של הוצאת החפצים שלי מהבית,‬

130
00:10:58,200 --> 00:11:01,440
‫להיפטר ממה שלא הייתי צריכה, ו...‬

131
00:11:03,920 --> 00:11:05,880
‫כשהמקרה קרה.‬

132
00:11:09,240 --> 00:11:16,200
‫- 14 במאי 2013 -‬

133
00:11:32,000 --> 00:11:33,800
‫זה מה שאני זוכרת.‬

134
00:11:34,320 --> 00:11:36,480
‫שכבתי, אבל הייתי ערה.‬

135
00:11:38,160 --> 00:11:40,360
‫והלכתי למטבח.‬

136
00:11:41,320 --> 00:11:45,320
‫התכוונתי לקחת חפיסת סיגריות, ו..‬

137
00:11:47,200 --> 00:11:50,040
‫לא לקחתי את הסיגריות. לקחתי אקדח.‬

138
00:11:52,960 --> 00:11:55,120
‫משהו אמר לי לעשות לו סוף.‬

139
00:11:57,280 --> 00:12:00,120
‫כריס ישן. הוא ישן על הספה.‬

140
00:12:01,120 --> 00:12:02,680
‫כשיריתי בו.‬

141
00:12:12,760 --> 00:12:15,000
‫ויותר מזה אני לא זוכרת.‬

142
00:12:32,440 --> 00:12:38,560
‫- ויקטוריה התקשרה מיד למוקד החירום‬
‫והתוודתה על הרצח‬

143
00:12:45,600 --> 00:12:51,680
‫שלוש שנים לאחר מכן,‬
‫היא נידונה למאסר עולם בכלא -‬

144
00:13:05,920 --> 00:13:12,480
‫- כריס אייזיק היה בן 43 שנים כשנרצח -‬

145
00:13:14,640 --> 00:13:18,880
‫אתה וכריס נהגתם לרכוב על תלת האופן ‬
‫הגדול והישן מהצד הגבוה של המרפסת...‬

146
00:13:18,960 --> 00:13:21,240
‫כן, אבל היינו מקפיצים אותו בחזרה לכאן.‬

147
00:13:21,320 --> 00:13:25,640
‫כן, ואז אתם הבנים הייתם יוצאים לשם ‬
‫ודורכים עם המגפיים בצואת פרות.‬

148
00:13:25,720 --> 00:13:27,320
‫- הוא היה אחד משמונה אחים -‬

149
00:13:27,400 --> 00:13:31,000
‫אני זוכרת פעם אחת שקני ומילי ראו אותה.‬

150
00:13:33,680 --> 00:13:35,200
‫- שלום סתיו -‬

151
00:13:35,280 --> 00:13:39,800
‫ואף על פי שכריס לא נמצא איתנו,‬
‫יש לנו את כל הזיכרונות הטובים שלנו עליו.‬

152
00:13:39,880 --> 00:13:43,440
‫כן.‬
‫-והוא ממשיך לחיות דרכנו, אז...‬

153
00:13:44,640 --> 00:13:46,880
‫זה כריס כשהוא היה תינוק,‬

154
00:13:46,960 --> 00:13:49,480
‫וזאת קיי, בילי וזאת אני.‬

155
00:13:50,200 --> 00:13:51,480
‫קראנו לו קוז'אק.‬

156
00:13:51,560 --> 00:13:53,440
‫כן. הוא היה קירח.‬
‫-כן.‬

157
00:13:54,160 --> 00:13:55,880
‫ככה הוא קיבל את השם שלו?‬

158
00:13:55,960 --> 00:13:57,640
‫בגלל הראש הקירח שלו?‬
‫-כן.‬

159
00:13:57,720 --> 00:13:59,760
‫אבא המציא את הכינוי הזה, לא?‬
‫-כן.‬

160
00:13:59,840 --> 00:14:03,000
‫הוא היה ילד קטן ומתוק כשגדל.‬

161
00:14:03,080 --> 00:14:06,440
‫הוא פשוט אהב את כולם. הוא היה מלא חיים.‬

162
00:14:08,080 --> 00:14:11,440
‫אני קאת'י קולברט,‬
‫וכריס אייזיק היה אחי הקטן.‬

163
00:14:14,440 --> 00:14:16,760
‫היינו שמונה אחים ואחיות.‬

164
00:14:16,840 --> 00:14:18,760
‫חמש בנות ושלושה בנים.‬

165
00:14:21,400 --> 00:14:25,680
‫הנה תמונת סיום הלימודים שלו‬
‫כשהוא סיים את לימודיו בתיכון פוקסיקו.‬

166
00:14:25,760 --> 00:14:28,840
‫והיינו כל כך גאים ‬
‫לראות אותו מסיים את הלימודים‬

167
00:14:28,920 --> 00:14:32,240
‫כי לכריס היו לקויות למידה.‬

168
00:14:32,320 --> 00:14:37,160
‫והעובדה שהוא סיים את הלימודים,‬
‫שימחה מאוד את כולנו.‬

169
00:14:40,880 --> 00:14:43,920
‫הכי טוב לתאר אותו כדובון גדול ואוהב‬

170
00:14:44,000 --> 00:14:45,240
‫כי זה מה שהוא היה.‬

171
00:14:45,320 --> 00:14:46,160
‫עדין.‬
‫-כן.‬

172
00:14:46,240 --> 00:14:47,480
‫כן. עדין מאוד.‬

173
00:14:52,480 --> 00:14:56,120
‫כשזה קרה, הייתי בעבודה, ‬
‫וקיבלתי שיחת טלפון.‬

174
00:14:56,200 --> 00:14:57,920
‫- קאת'י קולברט‬
‫אחותו של כריס -‬

175
00:15:00,400 --> 00:15:03,920
‫הבחורה מהמשרד יצאה ואמרה לי,‬

176
00:15:04,000 --> 00:15:05,600
‫"קאת'י, את צריכה לבוא..."‬

177
00:15:07,080 --> 00:15:07,960
‫אני מצטערת.‬

178
00:15:10,120 --> 00:15:12,760
‫"את צריכה לבוא לענות לשיחה הזאת.‬

179
00:15:13,640 --> 00:15:15,240
‫"זה חשוב מאוד."‬

180
00:15:16,200 --> 00:15:18,000
‫שאלתי, "במה מדובר?"‬

181
00:15:18,080 --> 00:15:21,800
‫היא אמרה, "אני לא יכולה לספר לך".‬
‫שאלתי, "זה רע?"‬

182
00:15:22,640 --> 00:15:24,240
‫"רק תגידי לי אם זה רע."‬

183
00:15:25,240 --> 00:15:26,480
‫והיא אמרה, "כן".‬

184
00:15:28,480 --> 00:15:29,960
‫זאת הייתה אחותי ג'ינה.‬

185
00:15:31,440 --> 00:15:33,640
‫היא אמרה, "כריס מת.‬

186
00:15:35,080 --> 00:15:36,160
‫"ויקי ירתה בו."‬

187
00:15:37,440 --> 00:15:38,320
‫אני מצטערת.‬

188
00:15:45,520 --> 00:15:47,560
‫זה ממש לא היה הגיוני‬

189
00:15:48,080 --> 00:15:53,200
‫כי ידעתי שיש להם בעיות,‬

190
00:15:53,280 --> 00:15:55,600
‫ולרוב הזוגות יש בעיות.‬

191
00:15:55,680 --> 00:15:59,600
‫אבל זה ממש הדהים אותי,‬

192
00:15:59,680 --> 00:16:04,800
‫כשנודע לנו שהיא הייתה זאת שהרגה אותו.‬

193
00:16:07,120 --> 00:16:08,440
‫לא יכולתי להאמין.‬

194
00:16:09,600 --> 00:16:11,440
‫זאת לא הייתה ויקי שהכרנו.‬

195
00:16:14,360 --> 00:16:17,360
‫יש כל כך הרבה שאלות שנותרו ללא מענה.‬

196
00:16:17,440 --> 00:16:19,600
‫כל כך הרבה שאלות ללא מענה.‬

197
00:16:24,040 --> 00:16:28,680
‫הרגשתי כאילו חטפתי מכה כפולה באותו יום‬
‫כי הייתי קרובה מאוד לוויקי,‬

198
00:16:28,760 --> 00:16:31,400
‫ועד היום, זה שובר את לבי,‬

199
00:16:31,480 --> 00:16:35,040
‫כי אהבתי אותה כמו אחת מאחיותיי.‬

200
00:16:35,120 --> 00:16:36,200
‫כולנו אהבנו אותה.‬

201
00:16:38,440 --> 00:16:40,160
‫אני לא יודעת מה קרה.‬

202
00:16:55,160 --> 00:17:00,040
‫- פופלר בלוף, מיזורי -‬

203
00:17:00,120 --> 00:17:03,520
‫- ריינוז כלי נשק ‬
‫רובים, תחמושת, משתיקי קול!!! -‬

204
00:17:04,000 --> 00:17:08,320
‫- על אף שהועלו טענות על התעללות, ‬

205
00:17:08,400 --> 00:17:11,920
‫ויקטוריה לא מסרה במהלך משפטה מניע לרצח -‬

206
00:17:22,960 --> 00:17:24,760
‫אין דברים בטוחים בעולם הזה,‬

207
00:17:24,840 --> 00:17:26,880
‫במיוחד כשמדובר בחקירה פלילית.‬

208
00:17:27,480 --> 00:17:30,040
‫יש לוודא שבודקים בכל פינה‬

209
00:17:30,120 --> 00:17:32,880
‫כי אי אפשר לדעת מה מסתתר מאחוריה.‬

210
00:17:32,960 --> 00:17:33,840
‫- בטי פריזל -‬

211
00:17:36,480 --> 00:17:38,040
‫שמי בטי פריזל.‬

212
00:17:39,040 --> 00:17:40,680
‫התחלתי כסגנית שריף‬

213
00:17:40,760 --> 00:17:43,680
‫במחוז קטן לא רחוק מפופלר בלוף.‬

214
00:17:45,560 --> 00:17:47,760
‫ובסופו של דבר, מוניתי למפקדת במשטרה.‬

215
00:17:51,200 --> 00:17:54,120
‫אני חוקרת את התיק של כריס אייזיק כבר שנים,‬

216
00:17:54,200 --> 00:17:56,000
‫בוודאי מאז היום שזה קרה.‬

217
00:17:57,640 --> 00:17:59,720
‫לא עבדתי ישירות על החקירה.‬

218
00:18:01,040 --> 00:18:02,960
‫כי לא רציתי להיות מעורבת.‬

219
00:18:03,040 --> 00:18:06,400
‫רציתי לחיות‬
‫את חיי הקטנים והנעימים בסנט לואיס.‬

220
00:18:07,760 --> 00:18:11,080
‫אבל נעשיתי מעורבת כי היו לי ספקות‬

221
00:18:11,160 --> 00:18:13,400
‫שוויקטוריה הייתה זאת שירתה בפועל.‬

222
00:18:16,760 --> 00:18:18,720
‫אני יודעת מתי ויקטוריה משקרת.‬

223
00:18:21,160 --> 00:18:23,040
‫כי אני אחותה של ויקטוריה.‬

224
00:18:34,560 --> 00:18:37,080
‫זה הבית שקנינו.‬

225
00:18:38,600 --> 00:18:43,200
‫אני הייתי תלמידת בית ספר יסודי ‬
‫וויקי הייתה...‬

226
00:18:44,920 --> 00:18:45,960
‫נערה מתבגרת.‬

227
00:18:46,840 --> 00:18:49,400
‫החדר שלי היה מאחור,‬
‫החדר שלי ויקי היה באמצע‬

228
00:18:49,480 --> 00:18:51,320
‫וחדר השינה של אמא היה בחזית.‬

229
00:18:52,400 --> 00:18:56,120
‫זה מעלה בי הרבה רגשות של עצב.‬

230
00:18:57,200 --> 00:18:58,800
‫הרבה חלומות שבורים.‬

231
00:19:00,000 --> 00:19:02,640
‫זה כמו אנדרטה לחיים של ויקי.‬

232
00:19:03,720 --> 00:19:08,000
‫הוא מנסה להיראות יפה, ‬
‫אבל בכל זאת פגום מאוד.‬

233
00:19:23,120 --> 00:19:26,480
‫הזיכרון המוקדם ביותר שלי‬
‫הוא שוויקי מסתבכת בצרות,‬

234
00:19:28,040 --> 00:19:30,240
‫ושאמא שלי כעסה מאוד,‬

235
00:19:31,320 --> 00:19:33,440
‫במיוחד אם היא שתתה.‬

236
00:19:35,040 --> 00:19:36,680
‫לוויקי הייתה תפיסה איטית‬

237
00:19:36,760 --> 00:19:40,120
‫ולא ידעה איך לשלוט בהתנהגות שלה.‬

238
00:19:42,720 --> 00:19:45,800
‫ויקי הייתה האדם הראשון שראיתי מדמם.‬

239
00:19:47,080 --> 00:19:48,720
‫וזה לא היה רק‬

240
00:19:49,520 --> 00:19:50,960
‫מכות.‬

241
00:19:51,040 --> 00:19:56,760
‫זה היה אגרופים, משיכות בשיער ובעיטות.‬

242
00:19:59,480 --> 00:20:01,880
‫כאילו שהיא נקלעה לקטטה בבר,‬

243
00:20:02,360 --> 00:20:04,720
‫אבל עם הילדה הקטנה בת ה-11 הזאת.‬

244
00:20:10,080 --> 00:20:13,840
‫ויקי ספגה את כל המכות‬
‫שאמא שלי הייתה מכה אותנו.‬

245
00:20:13,920 --> 00:20:16,680
‫כשאמא הייתה מכה אותי, ‬
‫ויקי ניסתה להרגיז אותה‬

246
00:20:16,760 --> 00:20:19,640
‫כדי להסיט את תשומת הלב שלה אליה.‬

247
00:20:20,240 --> 00:20:25,320
‫היא הגנה עליי כי היא רצתה ‬
‫שיהיו לי החיים שיש לי עכשיו.‬

248
00:20:45,520 --> 00:20:49,440
‫אני חושבת שוויקי היא אחד האנשים‬
‫שהכי הקריבו את עצמם שהכרתי מעודי.‬

249
00:20:57,040 --> 00:20:59,280
‫אני לא מאמינה שוויקטוריה הרגה את כריס.‬

250
00:21:00,320 --> 00:21:01,800
‫לדעתי, זה היה מישהו אחר.‬

251
00:21:06,880 --> 00:21:09,280
‫אני חושבת שזה היה האחיין שלי, קני.‬

252
00:21:11,320 --> 00:21:13,320
‫- חודש לפני הרצח,‬

253
00:21:13,400 --> 00:21:16,680
‫עבר בנה של ויקטוריה, קני, לגור בביתם‬

254
00:21:16,760 --> 00:21:21,200
‫הוא היה בקרוון בזמן שירי התרחש -‬

255
00:21:27,720 --> 00:21:31,320
‫זה לא סתם עוד מקרה רגיל‬
‫של שני מכורים לאופיואידים,‬

256
00:21:31,400 --> 00:21:33,440
‫שבו אחד החליט להרוג את השני.‬

257
00:21:35,560 --> 00:21:38,880
‫אני חושבת שהמשטרה‬
‫נפלה למלכודת של התבייתות על המטרה.‬

258
00:21:40,600 --> 00:21:43,000
‫"היא אמרה שהיא עשתה את זה. התיק סגור."‬

259
00:21:44,640 --> 00:21:47,600
‫טיפלתי בחקירות רבות‬
‫שבהן אנשים מסרו הודאות כוזבות.‬

260
00:21:48,640 --> 00:21:50,920
‫אנשים מוסרים הודאות כוזבות כל הזמן.‬

261
00:22:06,080 --> 00:22:12,000
‫- ויקטוריה נעצרה והואשמה ‬
‫12 שעות לאחר הירי -‬

262
00:22:13,560 --> 00:22:18,520
‫- בלומפילד, מיזורי -‬

263
00:22:18,600 --> 00:22:23,480
‫- מחלקת השריף של מחוז סטודרד -‬

264
00:22:28,920 --> 00:22:31,320
‫עליך לוודא שהחקירה שלך נערכת כראוי,‬

265
00:22:31,400 --> 00:22:34,240
‫כי במקרים רבים זה לא פשוט כמו שזה נראה.‬

266
00:22:34,320 --> 00:22:35,440
‫- שריף‬
‫מחוז סטודרד -‬

267
00:22:35,520 --> 00:22:37,000
‫אבל במקרה הזה, זה היה כך.‬

268
00:22:39,880 --> 00:22:41,280
‫שמי אנדרו הולדן.‬

269
00:22:41,360 --> 00:22:44,840
‫כיום אני הסגן הראשי ‬
‫במחלקת השריף של מחוז סטודרד.‬

270
00:22:48,600 --> 00:22:52,560
‫הייתי אחד החוקרים בחקירת הרצח הזאת.‬

271
00:22:53,600 --> 00:22:54,520
‫- ראיות -‬

272
00:22:54,600 --> 00:22:56,280
‫כל מה שבדקנו,‬

273
00:22:56,360 --> 00:22:59,040
‫כל הראיות, כל התשאולים שערכנו,‬

274
00:22:59,560 --> 00:23:02,240
‫הובילו ישירות לשיחה הראשונית למוקד החירום.‬

275
00:23:04,240 --> 00:23:09,880
‫- עשר דקות לאחר הירי, ‬
‫ויקטוריה התקשרה למוקד החירום -‬

276
00:23:10,560 --> 00:23:12,400
‫מוקד, מה מקרה החירום?‬

277
00:23:12,480 --> 00:23:16,000
‫אני ברחוב נורת' צ'רץ' מספר 365.‬
‫הרגע הרגתי את בעלי.‬

278
00:23:17,640 --> 00:23:19,240
‫הרגע הרגת את בעלך?‬

279
00:23:19,320 --> 00:23:22,760
‫כן, יריתי בו שש פעמים, ו-12 פעמים בראשו.‬

280
00:23:24,240 --> 00:23:25,760
‫שמי ויקטוריה אייזיק. ‬

281
00:23:25,840 --> 00:23:27,600
‫מה הכתובת? ‬

282
00:23:27,680 --> 00:23:32,480
‫היא התקשרה ואמרה שהיא ירתה בבעלה,‬
‫וכשנכנסנו לשם, זה היה די ברור שזה מה שקרה.‬

283
00:23:32,560 --> 00:23:34,800
‫- אנדרו הולדן ‬
‫סגן ראשי, מחוז סטודרד -‬

284
00:23:35,920 --> 00:23:42,880
‫- המשטרה הגיעה לזירת הפשע בתוך 30 דקות -‬

285
00:23:47,360 --> 00:23:50,240
‫נתזי הדם על פניה היו ברורים.‬

286
00:23:50,320 --> 00:23:53,640
‫אפשר היה להתקרב אליה‬
‫ולראות את כתמי הדם הקטנים.‬

287
00:23:53,720 --> 00:23:56,000
‫זה לא היה משהו שהיה עלינו לחפש.‬

288
00:23:57,120 --> 00:23:58,120
‫זה היה ברור.‬

289
00:24:00,160 --> 00:24:04,720
‫אספנו GSR, שהם שאריות אבק שריפה.‬

290
00:24:04,800 --> 00:24:09,560
‫ומקובל למצוא אותם בכל מקרה ירי.‬

291
00:24:09,640 --> 00:24:12,760
‫בבדיקה הוכח שעל ויקטוריה ‬
‫נמצאו שאריות אבק שריפה.‬

292
00:24:12,840 --> 00:24:17,240
‫- בדיקת שאריות אבקת שריפה‬
‫ על ויקטוריה אייזיק: חיובית -‬

293
00:24:17,320 --> 00:24:20,720
‫ראיה נוספת שמצאנו הייתה פיסת נייר‬

294
00:24:20,800 --> 00:24:23,120
‫שהייתה צוואתה האחרונה של ויקטוריה,‬

295
00:24:24,800 --> 00:24:27,480
‫שבה היא מסרה את רכושה לאנשים אחרים.‬

296
00:24:27,560 --> 00:24:29,560
‫- צוואתי האחרונה ‬
‫ויקטוריה אייזיק -‬

297
00:24:29,640 --> 00:24:33,160
‫וזאת הייתה עדות שהיא התכוונה להתאבד.‬

298
00:24:34,760 --> 00:24:37,440
‫אני באמת סבור‬
‫שהתוכנית הראשונית במקרה הזה,‬

299
00:24:37,520 --> 00:24:38,880
‫הייתה רצח והתאבדות,‬

300
00:24:38,960 --> 00:24:42,920
‫אבל משהו שינה את דעתה ומנע ממנה להתאבד.‬

301
00:24:47,120 --> 00:24:49,960
‫אני לא יודע בוודאות למה היא הרגה אותו.‬

302
00:24:51,200 --> 00:24:54,520
‫זאת אחת השאלות‬
‫שהיינו רוצים לענות עליהן אם נוכל.‬

303
00:24:55,040 --> 00:24:58,280
‫תוכלי להושיט שוב את הידיים, בבקשה? תודה.‬

304
00:24:58,360 --> 00:25:01,000
‫באופן אישי, ‬
‫לא הצלחתי לקבל מענה לשאלה "למה".‬

305
00:25:01,080 --> 00:25:03,520
‫תוכלי לסובב אותן, בבקשה? תודה.‬

306
00:25:04,600 --> 00:25:07,760
‫כי התיק הוא באמת כל כך פשוט.‬

307
00:25:27,560 --> 00:25:31,120
‫יש שוטרים שאומרים שהם עשו עבודה טובה‬
‫ואולי מאמינים בכך.‬

308
00:25:31,200 --> 00:25:34,120
‫אולי הם מסוגלים לאחר מכן להירדם בלילה,‬
‫אבל אני לא.‬

309
00:25:35,560 --> 00:25:39,120
‫כי נשבעתי לפני הרבה זמן לשמור על הצדק.‬

310
00:25:42,240 --> 00:25:45,080
‫ובמקרה הזה לא נעשה צדק עם אחותי.‬

311
00:25:52,400 --> 00:25:54,400
‫הופתעתי כשוויקטוריה סיפרה לי‬

312
00:25:54,480 --> 00:25:57,280
‫שקני עובר לגור איתה ועם כריס.‬

313
00:25:58,760 --> 00:26:01,360
‫הייתה להם מערכת יחסים סוערת מאוד.‬

314
00:26:02,440 --> 00:26:04,160
‫ויקי תמיד רצתה להיות אמא שלו.‬

315
00:26:04,680 --> 00:26:06,960
‫הוא התייחס אליה יותר כאל אחות גדולה.‬

316
00:26:08,240 --> 00:26:12,760
‫וכשהיא התחתנה עם כריס,‬
‫קני לא ראה בו אב חורג.‬

317
00:26:12,840 --> 00:26:15,440
‫כלומר, כבר מההתחלה ‬
‫מערכות היחסים היו פגומות.‬

318
00:26:17,280 --> 00:26:21,800
‫קני תמיד הפגין התנהגות שהייתה לא הגיונית.‬

319
00:26:23,800 --> 00:26:25,240
‫זמן קצר לפני הרצח,‬

320
00:26:25,320 --> 00:26:28,240
‫נקלעו כריס וקני לעימות פיזי,‬

321
00:26:28,320 --> 00:26:30,840
‫שקני יצא ממנו עם פנס בעין.‬

322
00:26:30,920 --> 00:26:33,240
‫הכרתי את האישיות של קני.‬

323
00:26:33,320 --> 00:26:35,920
‫קני לא הסכים להיות קורבן של אף אחד.‬

324
00:26:36,000 --> 00:26:38,760
‫אמא שלי שתלה את זה בתודעתו.‬

325
00:26:38,840 --> 00:26:42,320
‫איך מישהו נחות, כמו כריס, מעז‬

326
00:26:42,400 --> 00:26:45,000
‫לחבוט בו ולעשות לו פנס בעין?‬

327
00:26:46,160 --> 00:26:47,240
‫איך הוא מעז?‬

328
00:26:48,920 --> 00:26:51,920
‫נקמה הייתה המניע לרצח הזה.‬

329
00:26:54,120 --> 00:26:55,840
‫לדעתי, מה שקרה,‬

330
00:26:55,920 --> 00:26:59,440
‫הוא שקני ראה את כריס שוכב על הספה, ‬
‫חסר הגנה,‬

331
00:26:59,960 --> 00:27:02,920
‫ואז הלך ומצא את אקדח 22 המ"מ הישן הזה,‬

332
00:27:04,800 --> 00:27:07,520
‫מטעין אותו ומתחיל לירות בכריס.‬

333
00:27:09,120 --> 00:27:11,000
‫ויקי התעוררה ושמעה את היריות.‬

334
00:27:11,080 --> 00:27:15,360
‫במהלך הירי של ארבעת הקליעים האחרונים,‬
‫היא נאבקה בקני על האקדח‬

335
00:27:15,440 --> 00:27:17,920
‫או שהיא שכנעה אותו להרפות ממנו וזרקה אותו.‬

336
00:27:20,520 --> 00:27:23,000
‫אני לא מאמינה שוויקטוריה ירתה אף כדור.‬

337
00:27:25,760 --> 00:27:29,000
‫ויקטוריה היא אדם ‬
‫שמגן על האנשים שהיא אוהבת.‬

338
00:27:29,080 --> 00:27:32,960
‫היא התקשרה למוקד החירום והתוודה, ‬
‫ודבקה בסיפור הזה.‬

339
00:27:37,360 --> 00:27:40,160
‫זאת דרכה לשלם על כך שהיא הייתה אמא רעה.‬

340
00:27:40,240 --> 00:27:42,520
‫ואני חושבת שזה הדבר שהיא אשמה בו.‬

341
00:27:43,040 --> 00:27:46,040
‫בכך שהייתה אמא רעה, אולי, אבל לא רוצחת.‬

342
00:27:52,600 --> 00:27:55,800
‫אני מודה שאין ראיות ממשיות‬
‫כדי להוכיח שקני עשה זאת.‬

343
00:27:55,880 --> 00:27:57,640
‫אבל אם מישהו התרחץ,‬

344
00:27:57,720 --> 00:28:00,720
‫או שהוא החליף בגדים והתרחץ,‬

345
00:28:01,240 --> 00:28:02,720
‫לא יהיו עליו שום ראיות.‬

346
00:28:06,120 --> 00:28:10,680
‫עם זאת, יש המון ראיות נסיבתיות‬
‫שמוכיחות את התיאוריה שלי.‬

347
00:28:13,880 --> 00:28:17,520
‫ניסיתי לדבר עם המשטרה בעבר,‬
‫והשיבו את פניי ריקם פעמים רבות.‬

348
00:28:17,600 --> 00:28:20,200
‫נאמר לי להישאר בסנט לואיס ולא להתערב.‬

349
00:28:20,280 --> 00:28:22,480
‫איימו עליי במעצר,‬

350
00:28:22,560 --> 00:28:25,840
‫רק בגלל שאמרתי לתובע‬
‫שנערער על גזר הדין של ויקטוריה.‬

351
00:28:28,360 --> 00:28:32,160
‫אבל אני אישה בעלת אמונה ‬
‫ואני פשוט אמשיך לנסות.‬

352
00:28:59,640 --> 00:29:03,880
‫- באביב 2018, החלה בטי לכתוב ספר ‬

353
00:29:03,960 --> 00:29:08,240
‫שמפרט את התיאוריה שלה ‬
‫שקני היה זה שהרג את כריס -‬

354
00:29:11,640 --> 00:29:14,600
‫- אם לא תפסיק לבכות,‬
‫לא תוכל לבוא לכאן יותר -‬

355
00:29:19,160 --> 00:29:25,360
‫- הספר יצא לאור ב-7 באוקטובר 2021 -‬

356
00:29:27,640 --> 00:29:32,880
‫- השקת הספר בפופלר בלוף -‬

357
00:29:35,400 --> 00:29:36,560
‫רוזאנה…‬

358
00:29:36,640 --> 00:29:37,680
‫טוב.‬
‫-יורקר.‬

359
00:29:37,760 --> 00:29:38,600
‫בסדר.‬

360
00:29:41,560 --> 00:29:44,560
‫מה שדרבן אותי לכתוב את הספר היה אי הצדק,‬

361
00:29:44,640 --> 00:29:46,880
‫אוזלת היד בעבודת המשטרה,‬

362
00:29:46,960 --> 00:29:49,680
‫ופשוט הצורך שלי באמת.‬

363
00:29:52,080 --> 00:29:55,720
‫המטרה החשובה ביותר שלי‬
‫היא שוויקטוריה תפסיק להנציח את השקר הזה‬

364
00:29:55,800 --> 00:29:57,040
‫שהיא סיפרה לעצמה,‬

365
00:29:57,120 --> 00:29:59,800
‫שתפסיק להגן על מישהו שלא הגן עליה,‬

366
00:29:59,880 --> 00:30:03,960
‫ושתתחיל לשקול ‬
‫לומר את האמת על מה שקרה באותו יום.‬

367
00:30:06,200 --> 00:30:10,280
‫הספר הוא על אחותי.‬
‫ היא מרצה מאסר עולם ועוד 25 שנה‬

368
00:30:11,440 --> 00:30:14,920
‫על רצח שהיא אולי ביצעה או שאולי לא.‬

369
00:30:15,000 --> 00:30:16,040
‫עכשיו, זה...‬

370
00:30:16,120 --> 00:30:19,720
‫לה יש את הגרסה שלה לסיפור,‬
‫וזאת הגרסה שלי.‬

371
00:30:19,800 --> 00:30:22,880
‫ולכן הייתי רוצה שתקראי אותו,‬
‫ושתאמרי לי מה את חושבת.‬

372
00:30:22,960 --> 00:30:24,040
‫מה את חושבת?‬

373
00:30:24,560 --> 00:30:25,880
‫את יודעת מה אני חושבת.‬

374
00:30:30,400 --> 00:30:34,880
‫אולי בזכות הספר הזה,‬
‫המשטרה תשתכנע לבדוק את התיק הזה שוב.‬

375
00:30:34,960 --> 00:30:38,040
‫אם ויקי תסכים לספר מה באמת קרה באותו יום‬

376
00:30:38,560 --> 00:30:42,520
‫ותספק ראיות נוספות למה שקרה באמת,‬

377
00:30:43,040 --> 00:30:48,800
‫אולי יתאפשר לפתוח את החקירה מחדש,‬
‫אולי היא תקבל הזדמנות למשפט אמיתי,‬

378
00:30:48,880 --> 00:30:50,120
‫ולא רק לעסקת טיעון.‬

379
00:30:57,280 --> 00:31:02,200
‫- בספרה, בטי טוענות שהחוקרים התעלמו‬

380
00:31:02,280 --> 00:31:05,960
‫מראיות מכריעות שמפלילות את קני סמית' -‬

381
00:31:10,120 --> 00:31:13,240
‫יש אנשים שאולי חושבים שאני ממציאה את זה‬

382
00:31:13,320 --> 00:31:16,920
‫או שאני לא רוצה להאמין ‬
‫שאחותי ביצעה את הפשע הזה,‬

383
00:31:17,000 --> 00:31:20,680
‫אבל יש שיחה למוקד החירום‬
‫שבוצעה כמה ימים לפני הרצח הזה‬

384
00:31:20,760 --> 00:31:23,640
‫שבה קני אומר שהוא מתכוון להרוג את כריס,‬

385
00:31:24,160 --> 00:31:25,840
‫את ויקי, ואז את עצמו.‬

386
00:31:27,800 --> 00:31:31,360
‫בעיניי, השיחה הזאת למוקד החירום‬
‫היא הראיה החשובה ביותר‬

387
00:31:31,440 --> 00:31:32,960
‫שמוכיחה שהוא עשה את זה.‬

388
00:31:41,160 --> 00:31:42,760
‫- משרדי מחוז סטודרד -‬

389
00:31:42,840 --> 00:31:44,560
‫מוקד. מה מצב החירום שלך?‬

390
00:31:44,640 --> 00:31:49,080
‫כן, גברתי. אני צריך אמבולנס.‬
‫יש לי מחשבות אובדניות ורצחניות. ‬

391
00:31:49,160 --> 00:31:52,280
‫אין לי כוחות להתמודד יותר.‬
‫אני נמצא עכשיו מחוץ לבית.‬

392
00:31:52,360 --> 00:31:54,360
‫בסדר. מישהו נמצא שם איתך?‬

393
00:31:54,440 --> 00:31:56,400
‫אמא שלי והאבא החורג שלי. אני...‬

394
00:31:57,040 --> 00:31:59,760
‫יש לי מחשבות להרוג את שניהם, ואז את עצמי.‬

395
00:32:00,480 --> 00:32:03,560
‫בסדר, אני בהחלט... אני יכולה להבין.‬

396
00:32:03,640 --> 00:32:04,880
‫אני לא מסוגל להמשיך.‬

397
00:32:11,920 --> 00:32:13,120
‫שמי רוס אוליבר.‬

398
00:32:13,200 --> 00:32:14,720
‫הייתי התובע ‬

399
00:32:14,800 --> 00:32:17,320
‫בתיק הרצח של כריס אייזיק,‬

400
00:32:17,400 --> 00:32:20,440
‫שבוצע על ידי אשתו, ויקטוריה אייזיק.‬

401
00:32:22,520 --> 00:32:25,240
‫ב-7 במאי, שבוע לפני הרצח...‬

402
00:32:25,320 --> 00:32:26,400
‫- רוס אוליבר‬
‫תובע -‬

403
00:32:26,480 --> 00:32:30,200
‫קנת' סמית' אכן התקשר למוקד החירום‬

404
00:32:30,280 --> 00:32:33,120
‫ואמר להם שיש לו מחשבות אובדניות ורצחניות.‬

405
00:32:33,960 --> 00:32:36,400
‫לא התעלמנו מהעובדה הזאת.‬

406
00:32:36,480 --> 00:32:38,680
‫זה בהחלט היה משהו שאמרנו ביחס אליו,‬

407
00:32:38,760 --> 00:32:41,240
‫"טוב, עלינו לבדוק את העניין הזה". כן?‬

408
00:32:41,320 --> 00:32:44,760
‫אבל גם עם המידע הזה,‬

409
00:32:45,280 --> 00:32:50,240
‫לא היו לנו שום ראיות ‬
‫שהצביעו על כך שקני עשה כאן משהו.‬

410
00:32:53,120 --> 00:32:58,760
‫הראיות הן ‬
‫שוויקטוריה הייתה מכוסה בדמו של כריס.‬

411
00:33:01,720 --> 00:33:05,560
‫ונתזי דם זה לא משהו ‬
‫שפשוט אפשר לשחזר, נכון?‬

412
00:33:05,640 --> 00:33:08,600
‫על קנת' לא היו שום נתזי דם.‬

413
00:33:11,560 --> 00:33:14,080
‫ולא היו שאריות אבק שריפה על ידיו.‬

414
00:33:16,560 --> 00:33:19,000
‫לומר שקני עשה את זה,‬

415
00:33:19,080 --> 00:33:22,320
‫אין שום ראיות שתומכות בכך.‬

416
00:33:22,400 --> 00:33:26,680
‫- מדריך המשפט הפלילי והתעבורתי במיזורי -‬

417
00:33:26,760 --> 00:33:28,640
‫אני לא אקרא את הספר של בטי.‬

418
00:33:28,720 --> 00:33:30,360
‫אין לי הרבה זמן פנוי,‬

419
00:33:30,440 --> 00:33:34,640
‫ואני בוודאי שלא אבזבז את זמני‬
‫בקריאה של מה שלבטי יש לומר.‬

420
00:33:35,440 --> 00:33:41,720
‫האם זה נעשה כדי למשוך תשומת לב?‬
‫או כדי להשיג אהדה לאחותה?‬

421
00:33:42,360 --> 00:33:43,800
‫אני לא יודע,‬

422
00:33:43,880 --> 00:33:46,320
‫אבל אחותה לא הולכת לשום מקום.‬

423
00:33:46,840 --> 00:33:52,240
‫אחותה ירתה בראשו של בעלה‬
‫בסגנון שמזכיר הוצאה להורג.‬

424
00:33:52,320 --> 00:33:54,160
‫היא בחיים לא תצא מהכלא.‬

425
00:33:55,400 --> 00:33:58,120
‫- החותם הגדול של מדינת מיזורי -‬

426
00:33:58,200 --> 00:34:02,480
‫מה שהגברת הזאת אומרת הן רק האשמות לעוסות,‬

427
00:34:04,320 --> 00:34:05,760
‫תיאוריה לעוסה,‬

428
00:34:06,400 --> 00:34:09,920
‫בלי שום ראיות לתמוך בכך.‬

429
00:34:10,520 --> 00:34:15,400
‫ואפילו האדם שיושב בכלא‬
‫לא אומר שזה מה שקרה.‬

430
00:34:16,000 --> 00:34:17,520
‫זה אמור להיות סימן ברור‬

431
00:34:17,600 --> 00:34:20,440
‫עד כמה אמון ניתן לתת בדבריה.‬

432
00:34:21,880 --> 00:34:24,040
‫באמת צר לי על משפחת אייזיק.‬

433
00:34:26,040 --> 00:34:30,000
‫מה שבטי אומרת הוא בוודאי די מטריד מבחינתם,‬
‫אין לי ספק.‬

434
00:34:31,760 --> 00:34:33,600
‫כל זה לא מגיע להם.‬

435
00:34:35,080 --> 00:34:36,760
‫להתמודד מחדש עם כל זה מחדש.‬

436
00:34:47,480 --> 00:34:49,120
‫ברוכים הבאים ל"בואו נשוחח".‬

437
00:34:49,200 --> 00:34:53,480
‫בתוכנית היום מצטרפת אולי‬
‫כנראה אחת האורחות המעניינות ביותר‬

438
00:34:53,560 --> 00:34:56,720
‫שאירחנו ב-16 החודשים‬
‫שבהם התוכנית משודרת, בטי פריזל.‬

439
00:34:56,800 --> 00:35:01,160
‫אני רוצה שאנשים יקראו את הספר.‬
‫ולא רוצה לגלות פרטים חשובים.‬

440
00:35:01,240 --> 00:35:04,600
‫אבל במילים פשוטות, יש לך טיעון די תקף‬

441
00:35:04,680 --> 00:35:08,760
‫שקני ולא ויקי היה זה ‬
‫שהרג את בעלה של ויקי, כריס.‬

442
00:35:08,840 --> 00:35:13,120
‫עבדתי בכמה ערים קטנות, ‬
‫עבדתי בכמה מחוזות קטנים, אבל...‬

443
00:35:13,200 --> 00:35:16,440
‫מעולם לא ראיתי סוג כזה של חוסר מקצועיות.‬

444
00:35:16,520 --> 00:35:20,000
‫זו הייתה קומדיה של טעויות.‬
‫רק משום שהם קיבלו הודאה ממנה,‬

445
00:35:20,080 --> 00:35:22,040
‫שהיא לכאורה רצחה את בעלה, ו…‬

446
00:35:22,120 --> 00:35:23,560
‫איזה שקר ארור.‬

447
00:35:24,120 --> 00:35:27,680
‫אלה השטויות הכי גדולות ששמעתי בחיים שלי.‬

448
00:35:28,400 --> 00:35:32,920
‫חלו התפתחויות כלשהן ‬
‫מאז פרסום הספר לפני כחודש?‬

449
00:35:33,000 --> 00:35:34,480
‫לא. וכפי שאתה יודע...‬

450
00:35:34,560 --> 00:35:36,040
‫היא צריכה להרפות מזה.‬

451
00:35:38,200 --> 00:35:44,080
‫היא צריכה לחשוב מה זה עושה למשפחה שלנו.‬

452
00:35:44,680 --> 00:35:46,560
‫- אני ובני ביתי, אנחנו נשרת -‬

453
00:35:46,640 --> 00:35:49,160
‫זה פותח פצעים ישנים.‬

454
00:35:51,880 --> 00:35:52,800
‫ויקי עשתה זאת.‬

455
00:35:53,880 --> 00:35:56,240
‫אין לי ספק, אני חושבת שוויקי עשתה זאת.‬

456
00:35:57,240 --> 00:36:00,920
‫היא כתבה הצהרה והודתה בה.‬

457
00:36:02,800 --> 00:36:04,560
‫בטי לא גרה באזור הזה,‬

458
00:36:04,640 --> 00:36:10,000
‫והיא גם לא הייתה קרובה במיוחד לוויקי‬

459
00:36:10,080 --> 00:36:12,680
‫כדי שהיא תכתוב את כל הדברים האלה בספר הזה.‬

460
00:36:12,760 --> 00:36:15,800
‫אני לא יודעת ‬
‫מאיפה היא המציאה את כל הדברים האלה.‬

461
00:36:15,880 --> 00:36:18,360
‫...אבל לא יכולתי להציל את ויקי.‬

462
00:36:18,440 --> 00:36:21,000
‫אני חושבת שבטי משוגעת,‬

463
00:36:21,080 --> 00:36:23,520
‫ואני חושבת שהיא מחפשת תשומת לב.‬

464
00:36:25,600 --> 00:36:31,480
‫אני לא יודעת איך מישהו ‬
‫יכול לנסות להפליל ברצח מישהו אחר,‬

465
00:36:31,560 --> 00:36:34,880
‫וזה מעורר בי בחילה.‬

466
00:36:44,800 --> 00:36:51,800
‫- קני סמית' הכחיש בעקביות‬
‫כל מעורבות ברצח‬

467
00:36:54,080 --> 00:37:01,080
‫הוא לא הועמד לדין‬
‫וויקטוריה מעולם לא טענה שהוא היה מעורב -‬

468
00:37:30,240 --> 00:37:32,960
‫אני לא חושבת שבטי בהכרח משקרת.‬

469
00:37:33,800 --> 00:37:36,880
‫אבל אני חושב שלפעמים כושר השיפוט שלך נפגע,‬

470
00:37:37,960 --> 00:37:41,840
‫אפילו אם יש לך רקע כאיש משטרה‬
‫או מי שלא תהיה...‬

471
00:37:44,840 --> 00:37:49,040
‫כשאתה מנסה לחקור פשע שאחיך ביצע.‬

472
00:37:56,720 --> 00:38:01,240
‫אני יכול בהחלט להבין‬
‫למה בטי מעלה את הטענות האלה.‬

473
00:38:02,880 --> 00:38:04,720
‫היא מנסה לעורר ספקות,‬

474
00:38:05,680 --> 00:38:07,760
‫היא מנסה להוציא את אחותה מהכלא.‬

475
00:38:08,560 --> 00:38:12,160
‫וזה לא נדיר שבני משפחה...‬

476
00:38:13,640 --> 00:38:16,840
‫לא מאמינים לחקירה של כוחות אכיפת החוק.‬

477
00:38:18,840 --> 00:38:20,640
‫וזה נכון במקרה הזה.‬

478
00:38:25,280 --> 00:38:26,320
‫בסופו של דבר, ‬

479
00:38:26,400 --> 00:38:29,440
‫זה לא משנה מה אני חושב, ‬
‫ולא משנה מה בטי חושבת.‬

480
00:38:29,520 --> 00:38:32,920
‫עד שלא ייחשפו ראיות חדשות‬

481
00:38:33,760 --> 00:38:39,000
‫או שמישהו ישמיע טענה או ימסור הצהרה חדשה,‬

482
00:38:39,080 --> 00:38:41,760
‫שום דבר לא ישתנה בתיק הזה.‬

483
00:38:47,480 --> 00:38:51,840
‫- קני סמית' חי כיום באירופה‬

484
00:38:51,920 --> 00:38:58,920
‫לא ניתן היה להשיג את תגובתו -‬

485
00:39:13,960 --> 00:39:16,560
‫הפעם האחרונה שראיתי את בני ‬
‫הייתה בבית המשפט,‬

486
00:39:17,640 --> 00:39:20,520
‫ומאז לא ראיתי אותו ולא דיברתי איתו.‬

487
00:39:21,760 --> 00:39:24,440
‫וזה כואב. כואב לי בכל יום שאני לא יכולה.‬

488
00:39:27,680 --> 00:39:29,480
‫אני חושבת עליו בכל יום.‬

489
00:39:32,720 --> 00:39:35,680
‫- חמישה חודשים לאחר הריאיון הראשון איתה, ‬

490
00:39:35,760 --> 00:39:39,600
‫הסכימה ויקטוריה סמית' ‬
‫לענות על שאלות נוספות -‬

491
00:39:42,640 --> 00:39:43,680
‫תרשי לי...?‬

492
00:39:44,480 --> 00:39:45,320
‫כן. אני בסדר.‬

493
00:39:52,720 --> 00:39:55,840
‫- בשל יכולתה הנפשית המוגבלת של ויקטוריה,‬

494
00:39:55,920 --> 00:39:59,960
‫ביקשה בטי להיות נוכחת במהלך חלק מהריאיון -‬

495
00:40:03,280 --> 00:40:06,880
‫אחותי בטי הייתה שם בשבילי‬
‫כאשר אף אחד אחר לא היה שם.‬

496
00:40:07,840 --> 00:40:09,560
‫אני שואבת ממנה עידוד רב.‬

497
00:40:11,480 --> 00:40:13,640
‫אני מרגישה טוב יותר לאחר שיחה איתה.‬

498
00:40:14,240 --> 00:40:15,960
‫אני לא מרגישה כל כך בודדה.‬

499
00:40:21,560 --> 00:40:22,840
‫קראתי את הספר.‬

500
00:40:23,920 --> 00:40:29,520
‫כן, אני מודעת למה שנאמר.‬

501
00:40:31,440 --> 00:40:35,320
‫אם זה נכון או לא נכון,‬
‫אני לא יכולה להגיד לכם,‬

502
00:40:35,400 --> 00:40:38,960
‫מהסיבה הפשוטה של ענייני בית המשפט,‬

503
00:40:39,920 --> 00:40:43,960
‫ייתכן שאני אחזור יום אחד לבית המשפט,‬

504
00:40:44,040 --> 00:40:47,680
‫וזה עלול לפגוע‬

505
00:40:48,280 --> 00:40:53,480
‫במה שהשופט עשוי לחשוב.‬

506
00:40:53,560 --> 00:40:56,360
‫וזה... אני לא יכולה להרחיב יותר.‬

507
00:40:59,200 --> 00:41:02,080
‫בריאיון הראשון אמרת לי שעשית את זה.‬

508
00:41:02,160 --> 00:41:06,480
‫את רוצה לומר לי שוב, ‬
‫מי לחץ על ההדק באותו בוקר?‬

509
00:41:07,200 --> 00:41:13,920
‫לא יכולתי לומר בדיוק לומר לך‬
‫מה קרה באמת בגלל התרופות.‬

510
00:41:15,760 --> 00:41:17,000
‫אתה יודע, הייתי…‬

511
00:41:17,080 --> 00:41:19,000
‫באותו יום, לא הייתי מאופסת.‬

512
00:41:20,280 --> 00:41:23,600
‫וזה כל מה שיש לי לומר בעניין.‬

513
00:41:28,800 --> 00:41:31,040
‫תוכלי לומר לי אם קני ירה בכריס?‬

514
00:41:35,200 --> 00:41:37,920
‫אני לא יודעת... זאת אומרת, אני לא יודעת.‬

515
00:41:38,000 --> 00:41:41,480
‫האם דיברת איתו ‬
‫או האם מישהו דיבר איתו על זה?‬

516
00:41:44,480 --> 00:41:46,240
‫הוא היה שם, אני הייתי שם,‬

517
00:41:46,320 --> 00:41:50,320
‫ולכל אחד יש דעה משלו.‬

518
00:41:50,400 --> 00:41:53,600
‫דעתי הייתה מעורפלת, ו...‬

519
00:41:56,000 --> 00:41:58,240
‫גם אני וגם הבן שלי יודעים איך…‬

520
00:41:59,120 --> 00:42:01,520
‫זה היה האקדח של אמא שלי,‬

521
00:42:02,360 --> 00:42:06,040
‫ושנינו יודעים איך להשתמש בו.‬

522
00:42:10,000 --> 00:42:13,680
‫יש הרבה אנשים, לא רק אחותי, ‬
‫שחושבים שהבן שלי עשה את זה.‬

523
00:42:16,000 --> 00:42:19,720
‫אני לא יכולה לחלוק על כך,‬
‫אבל גם לא להגיד לך שהוא עשה את זה.‬

524
00:42:23,320 --> 00:42:25,280
‫את חושבת שזה עשוי להכעיס את קני‬

525
00:42:25,360 --> 00:42:27,880
‫אם הוא מתעקש שהוא חף מפשע?‬

526
00:42:27,960 --> 00:42:31,400
‫אני לא חושבת שהוא יכעס‬

527
00:42:32,880 --> 00:42:36,960
‫כי הוא מכיר את הצד הבלשי של דודה שלו.‬

528
00:42:37,040 --> 00:42:42,360
‫וכשיש לך קרוב משפחה במשטרה,‬

529
00:42:43,000 --> 00:42:46,400
‫אתה יודע שהוא יבדוק כל אפשרות.‬
‫הוא יחקור לעומק.‬

530
00:42:47,720 --> 00:42:54,680
‫ולכן אני מניחה שהוא חושב שהסיבה לכך‬
‫היא העובדה שדודתו היא בלשית משטרה.‬

531
00:42:55,240 --> 00:42:56,240
‫היא רוצה לוודא.‬

532
00:43:33,360 --> 00:43:36,280
‫תרגום: שלמה ליברמן‬