1
00:00:16,080 --> 00:00:21,120
‫התוכנית הייתה לעבור לאלסקה‬

2
00:00:22,120 --> 00:00:26,280
‫ולגור שם בשארית חיינו.‬

3
00:00:26,920 --> 00:00:28,040
‫זה הכול.‬

4
00:00:32,480 --> 00:00:36,840
‫תמיד הנחנו שנהיה יחד עד סוף חיינו.‬

5
00:00:41,560 --> 00:00:48,400
‫- בארצות הברית, יותר מ-45,000 אלף אנשים‬
‫מתים מדי שנה מפציעות ירי -‬

6
00:00:49,120 --> 00:00:52,520
‫- מונטנה‬
‫חוות הכלא -‬

7
00:00:52,600 --> 00:00:57,160
‫לא ידעתי מה קרה ללסלי.‬

8
00:01:00,080 --> 00:01:06,160
‫- פחות מ-500 מכלל הפציעות האלה‬
‫מוגדרות כתאונות -‬

9
00:01:08,080 --> 00:01:11,720
‫חשבתי, "אולי היא בסדר, אולי משהו…‬

10
00:01:12,360 --> 00:01:15,080
‫"זה לא היה רע כמו שחשבתי.‬
‫אולי זה היה רק סיוט."‬

11
00:01:17,920 --> 00:01:21,960
‫האחות אמרה לי, "חומד, היא נפטרה.‬

12
00:01:22,600 --> 00:01:24,400
‫"היא מתה כבר זמן מה."‬

13
00:01:28,800 --> 00:01:30,960
‫ואז התחלתי לעכל הכול.‬

14
00:01:33,600 --> 00:01:38,800
‫- זהו סיפורו של אסיר מספר 3007136 -‬

15
00:01:46,680 --> 00:01:48,200
‫- סדרה של NETFLIX -‬

16
00:01:59,120 --> 00:02:03,400
‫- ההיסטוריה חוזרת -‬

17
00:02:04,840 --> 00:02:11,360
‫- בית הכלא של מדינת מונטנה -‬

18
00:02:32,200 --> 00:02:33,720
‫אפשר להתחיל?‬
‫-כן.‬

19
00:02:33,800 --> 00:02:34,640
‫בסדר.‬

20
00:02:35,360 --> 00:02:36,240
‫אני שומע אותך.‬

21
00:02:38,400 --> 00:02:39,480
‫אה, הנה אתה!‬

22
00:02:44,560 --> 00:02:49,080
‫ב-2009, דניאל פולסרוד נפצע פציעות מרובות‬

23
00:02:49,160 --> 00:02:52,520
‫בתקרית ירי בפורט בנטון, מונטנה‬

24
00:02:54,240 --> 00:02:58,960
‫הכדור נכנס לכאן‬

25
00:02:59,800 --> 00:03:03,720
‫ויצא מכאן.‬

26
00:03:03,800 --> 00:03:08,240
‫אפשר לראות צלקת ארוכה‬
‫במקום שבו פתחו את הגולגולת.‬

27
00:03:09,280 --> 00:03:13,000
‫אבל זה נראה ממש מוזר.‬

28
00:03:13,080 --> 00:03:17,520
‫ואמרו לי, "ככל הנראה, לא תוכל לדבר שוב".‬

29
00:03:19,640 --> 00:03:24,840
‫- בת זוגו לסלי דיווידסון מתה בזירה -‬

30
00:03:32,480 --> 00:03:35,280
‫שמי דניאל ג'ון פולסרוד.‬

31
00:03:37,280 --> 00:03:40,520
‫גדלתי בנייהרט, מונטנה.‬

32
00:03:41,240 --> 00:03:42,680
‫- ברוכים הבאים לנייהרט -‬

33
00:03:42,760 --> 00:03:47,960
‫באותה תקופה היו בעיירה 35 תושבים.‬

34
00:03:48,040 --> 00:03:49,600
‫- נייהרט‬
‫חנות אי-נוחות -‬

35
00:03:49,680 --> 00:03:52,480
‫כולם הכירו את כולם.‬

36
00:03:55,800 --> 00:04:00,120
‫התחלתי לדוג בגיל חמש.‬

37
00:04:04,520 --> 00:04:08,000
‫יצאתי הרבה לקמפינג ולציד. צדתי הרבה.‬

38
00:04:08,880 --> 00:04:10,760
‫אהבתי את זה. זה היה נהדר.‬

39
00:04:10,840 --> 00:04:13,400
‫לא היה לנו הרבה כסף, אבל זה לא הפריע לי.‬

40
00:04:20,600 --> 00:04:24,480
‫לאחר התיכון, פולסרוד התגייס‬

41
00:04:24,560 --> 00:04:27,880
‫לדיוויזיה המוטסת ה-101 של צבא ארה"ב‬

42
00:04:30,080 --> 00:04:34,880
‫הייתי חייל רגלי בדיוויזיה המוטסת.‬

43
00:04:35,800 --> 00:04:41,480
‫השתתפנו במלחמת המפרץ ובשחרור כווית.‬

44
00:04:43,480 --> 00:04:45,920
‫כן, זאת הייתה הכנה מסוימת…‬

45
00:04:47,400 --> 00:04:48,400
‫לחיים.‬

46
00:04:50,240 --> 00:04:55,000
‫זה לא היה רק דם וקרביים. זה היה…‬

47
00:04:55,680 --> 00:05:00,600
‫אני חושב שהדבר הכי מחריד שראיתי שם‬

48
00:05:00,680 --> 00:05:03,840
‫היה היחס לאנשים.‬

49
00:05:05,040 --> 00:05:09,120
‫ראיתי נשים שכמעט הרגו אותן במכות.‬

50
00:05:11,640 --> 00:05:15,120
‫ילדים שלא היה להם מה לאכול, אתם יודעים.‬

51
00:05:17,480 --> 00:05:22,800
‫להילחם לצד אנשים שהיית איתם…‬

52
00:05:24,240 --> 00:05:27,840
‫"אחווה" זו המילה היחידה שיכולה לתאר את זה.‬

53
00:05:30,640 --> 00:05:32,600
‫יש אמון. כן.‬

54
00:05:36,360 --> 00:05:39,240
‫המשכתי עד שהגיע הזמן לחזור הביתה.‬

55
00:05:47,240 --> 00:05:50,120
‫לאחר השחרור מהצבא,‬

56
00:05:50,200 --> 00:05:54,800
‫פולסרוד חזר לארה"ב והפך לאמן‬

57
00:05:57,520 --> 00:06:01,040
‫תמיד רציתי להיות מעורב בעולם האמנות.‬

58
00:06:01,840 --> 00:06:06,640
‫אז התגלגלתי לדורנגו שבקולורדו‬
‫ועבדתי שם כפסל.‬

59
00:06:08,880 --> 00:06:13,240
‫וזה נמשך כחמש שנים.‬

60
00:06:14,640 --> 00:06:17,080
‫בסוף חזרתי למונטנה.‬

61
00:06:18,320 --> 00:06:20,440
‫ושם פגשתי את לסלי.‬

62
00:06:23,320 --> 00:06:25,160
‫היא הייתה יפה מאוד,‬

63
00:06:25,240 --> 00:06:29,440
‫והאישיות שלה הייתה…‬

64
00:06:29,520 --> 00:06:32,200
‫היא לא הייתה מסוגרת. היא הייתה…‬

65
00:06:32,880 --> 00:06:34,960
‫בחורה די ידידותית.‬

66
00:06:40,560 --> 00:06:42,880
‫היא לא הייתה חובבת טבע לפני כן,‬

67
00:06:44,000 --> 00:06:46,080
‫ואני חשפתי אותה לעולם הזה.‬

68
00:06:48,080 --> 00:06:51,160
‫והיא התאהבה בזה. היא ממש נהנתה מזה.‬

69
00:06:54,000 --> 00:06:57,120
‫היא התחילה לצוד…‬

70
00:07:00,120 --> 00:07:01,280
‫היא הצטיינה בזה.‬

71
00:07:02,440 --> 00:07:04,360
‫היא הקפידה מאוד על כללי הבטיחות.‬

72
00:07:06,160 --> 00:07:09,080
‫היא ירתה רק כשהייתה בטוחה לחלוטין.‬

73
00:07:11,480 --> 00:07:12,440
‫היא הייתה נהדרת.‬

74
00:07:15,320 --> 00:07:18,320
‫- הבר של בוב‬
‫מסעדה ומלון, פתוח חמישה ימים בשבוע -‬

75
00:07:18,400 --> 00:07:20,440
‫- נייהרט מודה ללוחמי האש -‬

76
00:07:21,160 --> 00:07:27,440
‫- ב-2005, פולסרוד ולסלי‬
‫עברו לגור יחד בנייהרט, מונטנה -‬

77
00:07:29,920 --> 00:07:31,200
‫הייתה בינינו‬

78
00:07:32,000 --> 00:07:33,920
‫רק אהבה באותה תקופה.‬

79
00:07:37,640 --> 00:07:42,960
‫יש לה בן אחד ושלוש בנות מבעלה לשעבר.‬

80
00:07:45,600 --> 00:07:49,200
‫לסלי חינכה את הילדים שלה‬

81
00:07:49,280 --> 00:07:53,960
‫בלי משמעת ובלי השלכות.‬

82
00:07:54,560 --> 00:07:56,680
‫בפעמים הבודדות שרבנו,‬

83
00:07:57,320 --> 00:08:00,400
‫הריב היה קשור לילדים שלה בדרך כלל.‬

84
00:08:01,280 --> 00:08:04,440
‫- מסבאת הרווסט מון -‬

85
00:08:04,520 --> 00:08:05,960
‫- ברוכים הבאים, ציידים -‬

86
00:08:06,040 --> 00:08:10,840
‫הבת הבכורה שלה אהבה לצאת איתה לברים ו…‬

87
00:08:12,560 --> 00:08:14,360
‫היא לא חיבבה אותי‬

88
00:08:14,440 --> 00:08:20,560
‫כי לסלי בילתה איתי במקום לצאת איתה.‬

89
00:08:22,320 --> 00:08:25,520
‫הבת הצעירה קיילי הייתה איתנו תמיד.‬

90
00:08:26,880 --> 00:08:29,800
‫היא ילדה טובה. היא חכמה מאוד.‬

91
00:08:38,640 --> 00:08:44,880
‫- ב-2009, פולסרוד, לסלי וקיילי‬
‫חזרו לעיר הולדתה של לסלי -‬

92
00:08:45,600 --> 00:08:46,960
‫- פורט בנטון -‬

93
00:08:47,040 --> 00:08:49,960
‫לסלי נסעה ראשונה, ואני באתי בעקבותיה.‬

94
00:08:52,400 --> 00:08:54,720
‫עזרתי במעבר ככל שיכולתי.‬

95
00:08:56,200 --> 00:09:00,680
‫וממש לפני שהמעבר הסתיים,‬

96
00:09:00,760 --> 00:09:03,040
‫הכול קרה. כן.‬

97
00:09:05,280 --> 00:09:09,840
‫- חג ההודיה, 2009 -‬

98
00:09:14,560 --> 00:09:19,160
‫צדנו באותו יום בפאתי פורט בנטון.‬

99
00:09:22,000 --> 00:09:25,000
‫כן, אני חושב שיצאנו מייד עם עלות השחר.‬

100
00:09:26,640 --> 00:09:29,800
‫אני חושב שהילדים התקשרו אליה כמה פעמים,‬

101
00:09:29,880 --> 00:09:32,560
‫והיא אמרה, "טוב, כדאי שנלך הביתה".‬

102
00:09:34,800 --> 00:09:37,160
‫התחלנו לתכנן את ארוחת הערב.‬

103
00:09:38,280 --> 00:09:40,600
‫הבת הבכורה שלה התקשרה אליה,‬

104
00:09:41,440 --> 00:09:43,920
‫והן מייד התחילו להתווכח.‬

105
00:09:50,680 --> 00:09:53,600
‫אז הלכתי לדירה ששיפצנו…‬

106
00:09:56,720 --> 00:10:01,000
‫ופרקתי את כלי העבודה ושמתי את הרובים‬

107
00:10:01,080 --> 00:10:03,600
‫בדירה.‬

108
00:10:06,040 --> 00:10:09,880
‫אני תמיד פורק את הרובים‬
‫לפני שאני מכניס אותם הביתה.‬

109
00:10:09,960 --> 00:10:13,080
‫הנחתי שפרקתי אותם גם באותו יום.‬

110
00:10:13,160 --> 00:10:15,760
‫- רחוב 17‬
‫שוטו -‬

111
00:10:15,840 --> 00:10:20,240
‫אחרי שעה וחצי לכל היותר,‬

112
00:10:20,320 --> 00:10:22,280
‫היא נכנסה לדירה,‬

113
00:10:23,160 --> 00:10:25,000
‫והיא הביאה בירה.‬

114
00:10:26,720 --> 00:10:31,760
‫ישבנו והתחלנו ליהנות מהערב.‬

115
00:10:32,520 --> 00:10:35,800
‫האקדח היה מונח על השולחן.‬

116
00:10:36,720 --> 00:10:39,160
‫זה היה מגנום 357.‬

117
00:10:40,400 --> 00:10:43,440
‫לקחתי אותו איתי לציד, כמובן.‬

118
00:10:43,520 --> 00:10:48,840
‫אם פוצעים בעל חיים,‬
‫אפשר להרוג אותו במהירות ובקלות,‬

119
00:10:48,920 --> 00:10:51,680
‫ללא ייסורים, אבל…‬

120
00:10:52,800 --> 00:10:55,680
‫וכששיחקתי באקדח,‬

121
00:10:57,760 --> 00:10:58,640
‫דרכתי אותו.‬

122
00:11:00,040 --> 00:11:02,480
‫נצרתי אותו, דרכתי אותו, ונצרתי אותו שוב.‬

123
00:11:03,240 --> 00:11:05,920
‫היא חזרה מהמקרר.‬

124
00:11:07,000 --> 00:11:08,840
‫ישבתי.‬

125
00:11:08,920 --> 00:11:11,880
‫דרכתי את האקדח ושיחקתי איתו,‬

126
00:11:11,960 --> 00:11:13,280
‫ונפלט כדור.‬

127
00:11:19,440 --> 00:11:24,360
‫היא נפלה מייד לכיסא והתגלגלה לרצפה, אז…‬

128
00:11:26,080 --> 00:11:28,080
‫ידעתי שהכדור פגע בה.‬

129
00:11:29,280 --> 00:11:34,840
‫- לסלי נורתה ירייה בודדת בחזה -‬

130
00:11:37,000 --> 00:11:39,680
‫וזה קרה כל כך מהר.‬

131
00:11:39,760 --> 00:11:42,280
‫היא מתה מהר כל כך.‬

132
00:11:44,640 --> 00:11:45,480
‫זה היה…‬

133
00:11:45,560 --> 00:11:48,760
‫יכולתי רק לומר,‬
‫"אני אוהב אותך. אני מצטער", ו…‬

134
00:11:50,120 --> 00:11:53,240
‫לא יכולתי לעשות שום דבר בשלב הזה.‬

135
00:11:57,640 --> 00:12:03,480
‫התיישבתי בכיסא וחשבתי,‬
‫"אני פשוט אצטרך לירות…‬

136
00:12:03,560 --> 00:12:07,280
‫"לירות לעצמי בראש ולגמור עם זה."‬

137
00:12:09,160 --> 00:12:11,000
‫וניסיתי.‬

138
00:12:11,960 --> 00:12:15,640
‫בהתחלה לא הצלחתי, אז אני…‬

139
00:12:16,680 --> 00:12:22,680
‫הלכתי למקרר ולקחתי משם בקבוק וודקה.‬

140
00:12:23,600 --> 00:12:25,520
‫שתיתי אותו,‬

141
00:12:25,600 --> 00:12:28,560
‫ואז הצלחתי ללחוץ על ההדק.‬

142
00:12:31,200 --> 00:12:34,520
‫אני לא זוכר הרבה ממה שקרה אחר כך.‬

143
00:12:40,440 --> 00:12:46,120
‫- פולסרוד הובהל לבית החולים‬
‫עם פציעות ראש חמורות -‬

144
00:12:47,200 --> 00:12:52,960
‫- כעבור תשעה חודשים,‬
‫הוא הואשם ברצח של לסלי -‬

145
00:12:57,840 --> 00:13:02,880
‫מאחר שיריתי בעצמי,‬
‫הניחו שהירי בלסלי היה מכוון.‬

146
00:13:05,640 --> 00:13:07,000
‫- ביהמ"ש של מחוז שוטו -‬

147
00:13:07,080 --> 00:13:10,640
‫הורשעתי ברצח בכוונה תחילה,‬

148
00:13:11,240 --> 00:13:15,400
‫וגזרו עליי מאסר עולם ללא אפשרות לשחרור,‬
‫ועוד עשר שנות מאסר.‬

149
00:13:17,240 --> 00:13:24,080
‫- עקב פציעותיו,‬
‫פולסרוד לא היה מסוגל לדבר במהלך המשפט -‬

150
00:13:24,720 --> 00:13:26,240
‫- אולם בית המשפט -‬

151
00:13:26,320 --> 00:13:31,040
‫לא הייתה לי הזדמנות לומר לילדים,‬

152
00:13:31,120 --> 00:13:33,560
‫"היי, זה לא נעשה בכוונה תחילה.‬

153
00:13:35,120 --> 00:13:37,640
‫"זו הייתה תאונה מחרידה."‬

154
00:13:38,520 --> 00:13:43,240
‫ותמיד אחוש אשמה וכאב‬

155
00:13:43,320 --> 00:13:46,680
‫על אובדנה,‬

156
00:13:47,360 --> 00:13:50,040
‫בייחוד כי זה קרה באשמתי.‬

157
00:13:54,440 --> 00:13:58,280
‫איבדתי את העתיד שלי.‬

158
00:13:58,360 --> 00:14:00,800
‫איבדתי את העתיד של הילדים שלה ו…‬

159
00:14:00,880 --> 00:14:02,480
‫- משפחה, חופש, תרבות, טבע -‬

160
00:14:04,040 --> 00:14:06,120
‫איבדתי את שארית חיי‬

161
00:14:07,200 --> 00:14:08,160
‫באותו יום.‬

162
00:14:10,800 --> 00:14:14,160
‫אני חושב על לסלי כל הזמן. כל הזמן.‬

163
00:14:28,520 --> 00:14:30,760
‫ביום הירי,‬

164
00:14:30,840 --> 00:14:35,440
‫מפקד המשטרה ג'ון טרנר הגיע ראשון לזירה‬

165
00:14:40,280 --> 00:14:41,240
‫- ברוכים הבאים -‬

166
00:14:41,320 --> 00:14:44,760
‫אשתי ואני בדיוק התיישבנו‬
‫לארוחת חג ההודיה כשהתקשרו אליי.‬

167
00:14:51,600 --> 00:14:55,440
‫התקבל דיווח על אדם שיכור או פצוע.‬

168
00:15:07,640 --> 00:15:09,080
‫כשהגעתי לזירה,‬

169
00:15:11,160 --> 00:15:16,040
‫ראיתי אדם כורע על ארבע‬
‫לצד המדרכה, בשולי הכביש.‬

170
00:15:19,960 --> 00:15:24,760
‫בהתחלה חשבתי שהוא מעד,‬
‫נפל מהמדרכה וחטף מכה בפרצוף.‬

171
00:15:24,840 --> 00:15:26,080
‫הוא הקיא.‬

172
00:15:26,160 --> 00:15:29,440
‫אבל כשהארתי עליו בפנס, ראיתי שזה לא קיא.‬

173
00:15:29,520 --> 00:15:33,480
‫למעשה, זה היה דם שיצא מהפה שלו.‬

174
00:15:38,440 --> 00:15:40,560
‫שאלתי אותו אם הוא נפל.‬

175
00:15:40,640 --> 00:15:43,880
‫הוא חרחר והניד בראשו לשלילה,‬

176
00:15:43,960 --> 00:15:44,960
‫ועשה סימן של…‬

177
00:15:45,040 --> 00:15:47,240
‫- ג'ון טרנר‬
‫מפקד המשטרה בדימוס, פורט בנטון -‬

178
00:15:47,320 --> 00:15:51,560
‫עשה תנועה כזאת מתחת לצוואר שלו,‬
‫אז הנחתי שהוא מנסה לומר שהוא נורה.‬

179
00:15:51,640 --> 00:15:53,920
‫ושאלתי אותו אם מישהו ירה בו,‬

180
00:15:54,000 --> 00:15:57,840
‫והוא שוב חרחר והניד בראשו לשלילה.‬

181
00:15:59,720 --> 00:16:01,640
‫שאלתי אותו אם יש מישהו איתו,‬

182
00:16:01,720 --> 00:16:04,400
‫והוא הנהן לחיוב וחרחר,‬

183
00:16:04,480 --> 00:16:07,280
‫והחווה אחורה בידו.‬

184
00:16:07,360 --> 00:16:09,640
‫- סרטון משטרתי מזירת הפשע -‬

185
00:16:09,720 --> 00:16:12,320
‫ראיתי מאחוריו שלוליות דם.‬

186
00:16:13,680 --> 00:16:16,120
‫עקבות הדם הובילו בחזרה לדירה.‬

187
00:16:18,800 --> 00:16:22,880
‫וכשנכנסתי לדירה,‬
‫ראיתי אישה שוכבת על הרצפה.‬

188
00:16:24,480 --> 00:16:27,520
‫זיהיתי את לסלי מייד, ברגע שראיתי אותה.‬

189
00:16:30,480 --> 00:16:33,400
‫בקהילה קטנה אתה מכיר את כולם,‬

190
00:16:34,160 --> 00:16:36,440
‫וכולם מכירים אותך.‬

191
00:16:40,080 --> 00:16:44,240
‫היא שכבה על הגב,‬
‫והידיים שלה היו בכיסי המעיל שלה.‬

192
00:16:46,960 --> 00:16:48,440
‫היא נורתה,‬

193
00:16:49,040 --> 00:16:52,840
‫ועל הרצפה, במרחק קצר ממנה,‬

194
00:16:52,920 --> 00:16:56,320
‫היה אקדח רוגר GP100 בקליבר 357.‬

195
00:16:58,640 --> 00:17:03,600
‫בסוג האקדח הספציפי הזה,‬

196
00:17:04,760 --> 00:17:09,520
‫נדיר מאוד שכדור נפלט בטעות.‬

197
00:17:10,240 --> 00:17:15,120
‫באקדח כזה צריך לסחוט את ההדק בכוח רב.‬

198
00:17:17,200 --> 00:17:20,880
‫הידיים של לסלי היו בכיסים, והוא ירה בה.‬

199
00:17:21,640 --> 00:17:22,640
‫מי עושה דבר כזה?‬

200
00:17:25,840 --> 00:17:31,080
‫לדעתי, אין סיכוי‬
‫שאפשר לחשוב שמדובר בתאונה.‬

201
00:17:50,000 --> 00:17:51,800
‫דן ואני התיידדנו מייד.‬

202
00:17:52,800 --> 00:17:54,920
‫תמיד היה כיף לבלות איתו.‬

203
00:17:56,800 --> 00:18:00,240
‫הוא אהב להצחיק אנשים‬
‫ולשמור על גישה חיובית,‬

204
00:18:00,320 --> 00:18:02,080
‫והוא היה אמן נהדר.‬

205
00:18:04,960 --> 00:18:06,360
‫שמי אל-ג'יי פליינר.‬

206
00:18:07,320 --> 00:18:09,680
‫פגשתי את דן פולסרוד בצבא.‬

207
00:18:13,400 --> 00:18:15,480
‫הוא שלח לי את זה ב-2018.‬

208
00:18:16,480 --> 00:18:19,080
‫כתוב, "פולסרוד ופליינר, מלחמת המפרץ."‬

209
00:18:19,760 --> 00:18:23,600
‫הוא כותב כמו בחורה. יש לו כתב יד של בחורה.‬

210
00:18:23,680 --> 00:18:25,080
‫- אל-ג'יי פליינר‬
‫חבר של דניאל -‬

211
00:18:25,160 --> 00:18:27,360
‫צחקנו עליו בגלל זה. אני צחקתי, בכל אופן.‬

212
00:18:29,200 --> 00:18:30,320
‫"משפחה לנצח."‬

213
00:18:39,480 --> 00:18:41,480
‫היינו מקלענים, תפעלנו מקלעי M60.‬

214
00:18:43,240 --> 00:18:45,320
‫ודן ואני התקרבנו.‬

215
00:18:48,360 --> 00:18:51,000
‫פעם אחת היינו במשימה,‬

216
00:18:51,080 --> 00:18:54,840
‫וסמל המחלקה שלנו רץ לעברנו‬

217
00:18:54,920 --> 00:18:57,640
‫ואמר ששיירת טנקים מתקרבת אלינו,‬

218
00:18:57,720 --> 00:19:00,880
‫ואין סיכוי שנוכל לעצור אותם.‬

219
00:19:02,720 --> 00:19:04,480
‫אמרתי, "בסדר, חבר.‬

220
00:19:05,760 --> 00:19:07,280
‫"זה כנראה הסוף.‬

221
00:19:08,120 --> 00:19:09,480
‫"נילחם או נתחבא?"‬

222
00:19:11,680 --> 00:19:15,440
‫והוא אמר, "אם תילחם, אילחם לצידך".‬

223
00:19:17,920 --> 00:19:18,960
‫טוב,‬

224
00:19:20,240 --> 00:19:21,720
‫המתקפה לא התממשה,‬

225
00:19:21,800 --> 00:19:24,600
‫אבל ידעתי שיש מישהו לצידי‬

226
00:19:25,720 --> 00:19:28,040
‫שמוכן להילחם עד המוות.‬

227
00:19:33,600 --> 00:19:36,960
‫שנינו רצינו לעזוב את הצבא‬
‫ולצאת לציד ולדיג.‬

228
00:19:39,360 --> 00:19:43,160
‫בכל פעם שדיברנו, תמיד אמרנו שניפגש,‬

229
00:19:43,240 --> 00:19:47,480
‫אבל עדיין הייתי בצבא‬
‫והיה קשה לקבוע תוכניות,‬

230
00:19:47,560 --> 00:19:49,400
‫אז זה לא קרה.‬

231
00:19:51,520 --> 00:19:56,800
‫חבר אחר שלנו התקשר אליי ואמר,‬

232
00:19:57,320 --> 00:19:59,880
‫"שמעת מה קרה לפולסרוד?"‬

233
00:19:59,960 --> 00:20:01,160
‫אמרתי, "לא".‬

234
00:20:01,240 --> 00:20:03,920
‫והוא אמר, "אחי, תפתח חדשות.‬

235
00:20:04,760 --> 00:20:06,960
‫"הוא הרג את ארוסתו וניסה להתאבד."‬

236
00:20:07,040 --> 00:20:09,200
‫- המשפט בפורט בנטון מסתיים בהרשעה -‬

237
00:20:09,280 --> 00:20:11,000
‫ואמרתי, "אין סיכוי.‬

238
00:20:11,760 --> 00:20:14,160
‫"אין סיכוי. זה בטח מישהו אחר."‬

239
00:20:15,800 --> 00:20:17,280
‫פשוט לא הבנתי.‬

240
00:20:17,960 --> 00:20:19,920
‫לא הבנתי.‬

241
00:20:22,960 --> 00:20:27,760
‫- פולסרוד כתב לאל-ג'יי מבית הכלא -‬

242
00:20:30,160 --> 00:20:35,160
‫כעסתי עליו כי הוא הניח לדבר כזה לקרות.‬

243
00:20:35,680 --> 00:20:37,120
‫הוא גדל עם כלי נשק.‬

244
00:20:37,640 --> 00:20:40,560
‫התעסקנו עם כלי נשק כל הזמן.‬

245
00:20:41,640 --> 00:20:43,000
‫איך זה קרה?‬

246
00:20:45,360 --> 00:20:47,200
‫הוא אמר לי שזו הייתה תאונה.‬

247
00:20:48,200 --> 00:20:49,120
‫אני לא יודע.‬

248
00:20:50,800 --> 00:20:54,440
‫על סמך ההיכרות שלי עם דן,‬
‫אני לא מאמין שהוא היה מסוגל‬

249
00:20:55,400 --> 00:20:56,880
‫להרוג אותה בכוונה תחילה.‬

250
00:20:59,480 --> 00:21:02,600
‫אמרתי לו, "אני מצטער שלא הייתי שם.‬

251
00:21:04,280 --> 00:21:06,200
‫"אני לא שופט אותך.‬

252
00:21:07,520 --> 00:21:08,440
‫"אני…‬

253
00:21:10,360 --> 00:21:12,680
‫"אני אח שלך, ואני תומך בך."‬

254
00:21:18,560 --> 00:21:19,680
‫הוא נושא באחריות.‬

255
00:21:20,920 --> 00:21:22,280
‫הוא מבין את זה.‬

256
00:21:24,880 --> 00:21:26,000
‫דן לקח חיים.‬

257
00:21:26,920 --> 00:21:29,480
‫האקדח לא ירה בה מעצמו. הוא לחץ על ההדק.‬

258
00:21:32,960 --> 00:21:37,360
‫איך אפשר לשפוט מישהו על דבר חמור כל כך‬

259
00:21:37,440 --> 00:21:40,200
‫ולגזור עליו מאסר עולם ועוד עשר שנים,‬

260
00:21:40,760 --> 00:21:45,240
‫כשאין לו אפילו הזדמנות‬
‫לספר את הסיפור שלו או את הצד שלו?‬

261
00:21:45,320 --> 00:21:49,280
‫הוא לא יכול לדבר,‬
‫הוא סובל מפציעת מוח חמורה עקב ירייה בראש,‬

262
00:21:49,360 --> 00:21:54,480
‫והוא נוטל תרופות שגורמות לערפול חושים.‬

263
00:22:11,520 --> 00:22:13,080
‫- פתוח -‬

264
00:22:23,040 --> 00:22:24,160
‫תמיד היה כיף איתה,‬

265
00:22:25,120 --> 00:22:26,040
‫היא תמיד חייכה,‬

266
00:22:27,400 --> 00:22:28,520
‫אהבה לבלות.‬

267
00:22:33,080 --> 00:22:35,320
‫כשהיא שיחקה באולינג עם החברות שלה,‬

268
00:22:35,840 --> 00:22:37,600
‫קראו להן "הבלייניות".‬

269
00:22:38,200 --> 00:22:41,080
‫ועכשיו אני אחת מ"הבלייניות", וזה נורא.‬

270
00:22:51,000 --> 00:22:53,400
‫יש לי כאן כמה תמונות של לסלי.‬

271
00:22:54,560 --> 00:22:56,400
‫זו התמונה האהובה עליי.‬

272
00:22:56,480 --> 00:22:59,160
‫מאחת התקופות שבהן ללסלי היה שיער קצר.‬

273
00:23:00,400 --> 00:23:01,520
‫אבל תמיד עם חיוך.‬

274
00:23:02,240 --> 00:23:03,440
‫תמיד עם חיוך.‬

275
00:23:04,520 --> 00:23:07,000
‫והתמונות האלה עם קבוצת הבאולינג שלה.‬

276
00:23:07,960 --> 00:23:10,040
‫היא באמצע, עושה חיים.‬

277
00:23:11,080 --> 00:23:13,080
‫בבר מטורף איפשהו.‬

278
00:23:14,840 --> 00:23:16,440
‫שמי סוזן יגר,‬

279
00:23:17,160 --> 00:23:18,680
‫ולסלי היא אחותי.‬

280
00:23:19,680 --> 00:23:22,400
‫היא הייתה אחותי, ותמיד תהיה.‬

281
00:23:32,920 --> 00:23:35,400
‫לסלי הגיעה לבית שלנו בגיל שנתיים.‬

282
00:23:36,800 --> 00:23:38,120
‫היא הייתה מאומצת.‬

283
00:23:39,200 --> 00:23:42,400
‫ילדה קטנה וחמודה עם רעמה של תלתלי נחושת.‬

284
00:23:44,600 --> 00:23:48,440
‫אביה הרג את אימא שלה בחצר האחורית.‬

285
00:23:50,000 --> 00:23:53,200
‫ירה באימא שלה ואז ירה בעצמו.‬

286
00:23:54,760 --> 00:23:55,800
‫היא ראתה את זה.‬

287
00:23:55,880 --> 00:23:59,960
‫- גבר ואישה מתים ברצח והתאבדות בפולס -‬

288
00:24:00,920 --> 00:24:03,560
‫אז היא הגיעה לבית שלנו.‬

289
00:24:06,120 --> 00:24:10,320
‫היו לה הרבה חברים, והיא תמיד הייתה שמחה.‬

290
00:24:11,000 --> 00:24:12,320
‫היא הייתה כזאת.‬

291
00:24:14,480 --> 00:24:17,840
‫היא הייתה בקבוצת הכדורסל‬
‫ובנבחרת הריצה בתיכון,‬

292
00:24:17,920 --> 00:24:19,440
‫ובנבחרת השחייה בקיץ,‬

293
00:24:19,520 --> 00:24:22,240
‫אז היו לה חיים טובים בצעירותה.‬

294
00:24:25,080 --> 00:24:30,400
‫- בגיל 18, לסלי התחתנה‬
‫עם החבר שלה מהתיכון -‬

295
00:24:32,560 --> 00:24:36,080
‫היא סיימה את הלימודים,‬
‫היא התחתנה והיא חגגה יום הולדת 18‬

296
00:24:37,080 --> 00:24:38,160
‫באותו שבוע.‬

297
00:24:40,880 --> 00:24:46,960
‫- לבני הזוג נולדו ארבעה ילדים,‬
‫לפני שהתגרשו ב-2001 -‬

298
00:24:52,800 --> 00:24:57,960
‫- כעבור ארבע שנים,‬
‫לסלי ופולסרוד התחילו לצאת -‬

299
00:24:58,720 --> 00:25:00,520
‫- אולם באולינג -‬

300
00:25:00,600 --> 00:25:02,240
‫כל בני הזוג הקודמים שלה‬

301
00:25:02,880 --> 00:25:04,880
‫נפגשו עם החברות שלה,‬

302
00:25:04,960 --> 00:25:07,640
‫וכולם יצאו יחד ונהנו.‬

303
00:25:08,400 --> 00:25:10,560
‫ואיתו זה היה שונה.‬

304
00:25:12,760 --> 00:25:14,800
‫זה לא היה סיפור אהבה.‬

305
00:25:17,560 --> 00:25:19,160
‫היא עזבה את הבית כמה פעמים.‬

306
00:25:22,280 --> 00:25:24,800
‫למה לעזוב אם זו הייתה זוגיות מושלמת?‬

307
00:25:26,440 --> 00:25:30,720
‫ידעתי שהוא איים עליה,‬
‫שהוא איים עליה בסכין,‬

308
00:25:31,960 --> 00:25:35,320
‫שהיה לו אקדח על הברכיים‬
‫כשהיא עזבה את הבית.‬

309
00:25:38,960 --> 00:25:42,320
‫הוא אמר, "אני אהרוג אותך ואירה בעצמי.‬

310
00:25:44,120 --> 00:25:47,640
‫"בסוף יקרה לך מה שקרה להורים שלך."‬

311
00:25:48,560 --> 00:25:53,120
‫אמרתי לה, "את צוחקת עליי?‬
‫למה את בכלל מקשיבה לשטויות האלה?"‬

312
00:25:54,480 --> 00:25:58,760
‫אבל הייתה לו אחיזה כלשהי בה.‬
‫כוח מסוים עליה.‬

313
00:26:01,480 --> 00:26:03,520
‫ביום חג ההודיה 2009,‬

314
00:26:03,600 --> 00:26:08,240
‫לסלי ביקרה את סוזן לאחר שרבה עם פולסרוד‬

315
00:26:10,520 --> 00:26:11,880
‫היא כעסה‬

316
00:26:13,200 --> 00:26:15,200
‫ואמרה שדן החליט‬

317
00:26:15,800 --> 00:26:18,520
‫שהם יחגגו את חג ההודיה עם ההורים שלו בשבת.‬

318
00:26:19,840 --> 00:26:22,680
‫והיא אמרה, "נמאס לי מכל הבלגן הזה".‬

319
00:26:22,760 --> 00:26:25,320
‫היא אמרה, "נמאס לי מזה שהוא מחליט הכול‬

320
00:26:25,400 --> 00:26:27,640
‫"ואומר לנו מה לעשות‬

321
00:26:27,720 --> 00:26:31,000
‫"ומחליט מה אני והמשפחה שלי נעשה."‬

322
00:26:35,680 --> 00:26:38,760
‫היא אמרה, "אני חוזרת לשם,‬
‫ואני אגיד לו להסתלק.‬

323
00:26:38,840 --> 00:26:40,760
‫"זה נגמר. הוא צריך לעזוב."‬

324
00:26:42,360 --> 00:26:44,720
‫אמרתי, "תישארי, תאכלי איתנו ארוחת ערב".‬

325
00:26:45,320 --> 00:26:48,320
‫"לא. אני חוזרת לדירה."‬

326
00:26:50,520 --> 00:26:51,400
‫"בסדר."‬

327
00:26:53,400 --> 00:26:54,280
‫וככה זה נגמר.‬

328
00:26:58,880 --> 00:27:04,640
‫- שעתיים לאחר שיצאה מביתה של סוזן,‬
‫לסלי מתה -‬

329
00:27:08,760 --> 00:27:11,200
‫כולנו מתגעגעים אליה. זה לא הוגן שהיא מתה.‬

330
00:27:11,760 --> 00:27:14,200
‫הוא היה צריך למות במקומה.‬

331
00:27:17,000 --> 00:27:18,560
‫לא, זה לא הוגן שהיא מתה.‬

332
00:27:36,920 --> 00:27:37,760
‫אימא!‬

333
00:27:37,840 --> 00:27:39,400
‫אני כאן, רואה?‬

334
00:27:39,480 --> 00:27:41,960
‫תתפסי!‬
‫-אני אתפוס אותך. אני כאן.‬

335
00:27:42,040 --> 00:27:44,280
‫אני כאן. מבטיחה.‬

336
00:27:44,360 --> 00:27:47,400
‫אחת, שתיים, שלוש!‬

337
00:27:49,680 --> 00:27:51,520
‫הנה, רואה?‬

338
00:27:52,200 --> 00:27:57,360
‫הרבה דברים ברורים לי יותר‬
‫עכשיו שאני אימא בעצמי.‬

339
00:28:01,240 --> 00:28:06,880
‫לעולם לא ארשה למישהו‬
‫להיכנס לחיים של הילדים שלי‬

340
00:28:06,960 --> 00:28:10,680
‫ולהתייחס אליהם כמו שדן התייחס אליי.‬

341
00:28:21,120 --> 00:28:22,880
‫אני קיילי דיווידסון,‬

342
00:28:22,960 --> 00:28:25,800
‫ואני הבת הצעירה של לסלי דיווידסון.‬

343
00:28:25,880 --> 00:28:27,920
‫- חיבוקים -‬

344
00:28:28,000 --> 00:28:29,400
‫הערצתי את אימא שלי.‬

345
00:28:30,360 --> 00:28:32,720
‫מדי לילה היא כיסתה אותי בשמיכה ואמרה,‬

346
00:28:32,800 --> 00:28:37,240
‫"אני אעשה את זה, אכסה אותך בשמיכה‬
‫ואנשק אותך נשיקת לילה טוב עד יום מותי".‬

347
00:28:39,920 --> 00:28:41,720
‫ההורים שלי התגרשו‬

348
00:28:41,800 --> 00:28:44,360
‫כשהייתי בת שש או שבע, לדעתי.‬

349
00:28:45,480 --> 00:28:49,600
‫הם הסתדרו טוב מאוד למרות הגירושים.‬

350
00:28:52,320 --> 00:28:57,000
‫- ב-2005, אביה של קיילי מת מהתקף לב -‬

351
00:29:00,160 --> 00:29:01,360
‫הייתי בת עשר.‬

352
00:29:03,080 --> 00:29:06,280
‫כשאבא שלי נפטר,‬

353
00:29:07,400 --> 00:29:10,960
‫עברנו לגור עם דן אחרי חודש בערך.‬

354
00:29:11,720 --> 00:29:12,720
‫חודש לכל היותר.‬

355
00:29:14,440 --> 00:29:16,760
‫אימא שלי הייתה מאוהבת.‬

356
00:29:17,840 --> 00:29:19,960
‫ואני זוכרת שחשבתי, "למה?"‬

357
00:29:20,480 --> 00:29:24,400
‫הוא היה גבר כבד משקל.‬

358
00:29:24,480 --> 00:29:26,880
‫נדמה לי שהוא היה מובטל בזמנו.‬

359
00:29:30,320 --> 00:29:32,600
‫זה היה בסדר בהתחלה.‬

360
00:29:34,080 --> 00:29:37,160
‫ואז, כעבור חודשיים בערך,‬

361
00:29:37,240 --> 00:29:39,080
‫המצב התחיל להשתנות.‬

362
00:29:40,160 --> 00:29:46,680
‫- קיילי הייתה עדה לעימותים פיזיים‬
‫בין אימא שלה לבין פולסרוד -‬

363
00:29:48,880 --> 00:29:50,960
‫אימא שלי הפנתה אליו את הגב‬

364
00:29:51,040 --> 00:29:53,200
‫והלכה במורד המסדרון,‬

365
00:29:53,280 --> 00:29:57,240
‫ואז הוא נצמד אליה מאחור‬
‫ודחף אותה לרצפה בכל הכוח,‬

366
00:29:57,320 --> 00:29:59,800
‫והיא עפה. ישבתי על המיטה שלי, והיא פשוט…‬

367
00:29:59,880 --> 00:30:02,200
‫כל הגוף שלה עף במורד המסדרון.‬

368
00:30:03,480 --> 00:30:07,600
‫בפעמים אחרות‬
‫היא הייתה מכוסה בשריטות ובחבורות.‬

369
00:30:07,680 --> 00:30:09,320
‫ושאלתי, "הוא עשה לך את זה?"‬

370
00:30:09,400 --> 00:30:11,200
‫והיא אמרה, "לא".‬

371
00:30:11,280 --> 00:30:12,480
‫אבל ידעתי.‬

372
00:30:13,880 --> 00:30:15,040
‫וזה קרה הרבה.‬

373
00:30:22,680 --> 00:30:26,200
‫אף על פי שלסלי עזבה את פולסרוד פעמים רבות,‬

374
00:30:26,280 --> 00:30:29,520
‫היא תמיד חזרה למערכת היחסים‬

375
00:30:32,960 --> 00:30:36,360
‫הוא שאב סיפוק רב‬

376
00:30:37,480 --> 00:30:40,480
‫מהכוח שהיה לו על אימא שלי.‬

377
00:30:42,320 --> 00:30:46,600
‫הוא התעלל בה רגשית ונפשית וניצל אותה,‬

378
00:30:46,680 --> 00:30:49,160
‫בידיעה שהיא תיתן לו עוד הזדמנות.‬

379
00:30:50,720 --> 00:30:53,080
‫וזה היה מעגל קסמים אינסופי.‬

380
00:31:08,800 --> 00:31:13,480
‫בכל תיק, אם נעשתה עוולה כלשהי,‬
‫חשוב וצריך לתקן אותה.‬

381
00:31:14,360 --> 00:31:15,640
‫אנחנו מתקנים עוולות.‬

382
00:31:20,120 --> 00:31:22,040
‫שמי מארק היליארד.‬

383
00:31:23,120 --> 00:31:27,200
‫הייתי החוקר הפלילי‬
‫של מדינת מונטנה בתיק הזה.‬

384
00:31:30,000 --> 00:31:32,960
‫אני חושב שזה היה ויכוח שהסלים,‬

385
00:31:33,040 --> 00:31:35,400
‫והוא ניצל את ההזדמנות לירות בה,‬

386
00:31:35,960 --> 00:31:37,360
‫להרוג אותה.‬

387
00:31:38,920 --> 00:31:40,800
‫עקב פציעותיו,‬

388
00:31:40,880 --> 00:31:46,120
‫בתחילת החקירה לא היה אפשרי‬
‫לגבות מפולסרוד עדות רשמית‬

389
00:31:47,040 --> 00:31:50,440
‫אבל כאשר הוא נלקח לראשונה לבית החולים,‬

390
00:31:50,520 --> 00:31:55,160
‫השוטרים מצאו בכיס חולצתו פתק כתוב בכתב יד‬

391
00:31:56,240 --> 00:31:58,720
‫אחד השוטרים מצא בתוך אחד הכיסים‬

392
00:31:58,800 --> 00:32:00,920
‫מפית ועליה הצהרה כתובה.‬

393
00:32:02,160 --> 00:32:03,320
‫וזו לשון ההצהרה:‬

394
00:32:04,120 --> 00:32:05,120
‫"לפרוטוקול,‬

395
00:32:06,040 --> 00:32:08,640
‫לסלי חשבה על התאבדות כבר זמן מה.‬

396
00:32:08,720 --> 00:32:11,600
‫"היא ביקשה ממני לסיים את חייה כמה פעמים.‬

397
00:32:11,680 --> 00:32:14,240
‫"היא גם ביקשה ממני להתעלל בה‬

398
00:32:14,320 --> 00:32:17,360
‫"כדי שתוכל להתקשר למשטרה ממניעים נקמניים.‬

399
00:32:18,160 --> 00:32:20,640
‫"אני מרגיש נורא על שהרבצתי לה בחזרה.‬

400
00:32:21,200 --> 00:32:23,240
‫"היא דחפה אותי לנקודה הזאת.‬

401
00:32:23,320 --> 00:32:28,520
‫"מעולם לא עשיתי דבר כזה בחיי,‬
‫ולעולם לא אעשה זאת שוב."‬

402
00:32:29,920 --> 00:32:33,520
‫אז כאן הוא מודה שהוא הכה אותה.‬

403
00:32:35,000 --> 00:32:39,200
‫והוא גם מנסה לבסס אליבי‬

404
00:32:39,280 --> 00:32:41,600
‫ולטעון שהיא רצתה שהוא יירה בה.‬

405
00:32:43,720 --> 00:32:46,880
‫מה שמטריד אותי‬
‫זה שהיה לו זמן לכתוב את הפתק הזה.‬

406
00:32:48,480 --> 00:32:51,920
‫כלומר, אחרי הירי הוא יצא לרכב שלו,‬

407
00:32:53,040 --> 00:32:56,560
‫כי מצאתי ברכב מפיות שתואמות למפית הזאת,‬

408
00:32:56,640 --> 00:32:59,080
‫ואת העט שאיתו הוא כתב את הפתק הזה,‬

409
00:33:00,520 --> 00:33:05,360
‫והוא חזר פנימה עם המפית ועם העט‬
‫וכתב את הפתק הזה בזמן שהיא שכבה על הרצפה.‬

410
00:33:05,960 --> 00:33:08,160
‫הוא היה יכול להזעיק עזרה בזמן הזה.‬

411
00:33:20,080 --> 00:33:24,160
‫פולסרוד היה בטיפול רפואי במשך חודשיים‬

412
00:33:24,240 --> 00:33:28,160
‫לפני שהבלש היליארד הורשה לחקור אותו‬

413
00:33:30,640 --> 00:33:32,840
‫עבר הרבה זמן מאז שראיתי את זה.‬

414
00:33:33,760 --> 00:33:34,960
‫קוראים לי מארק.‬

415
00:33:35,040 --> 00:33:39,440
‫אנחנו ניתן לך דף נייר, פנקס,‬

416
00:33:39,520 --> 00:33:40,880
‫ואתה תכתוב את התשובות.‬

417
00:33:40,960 --> 00:33:43,080
‫מעולם לא ניהלתי חקירה כזאת,‬

418
00:33:43,160 --> 00:33:47,840
‫שבה החשוד כותב את כל התשובות שלו.‬

419
00:33:48,520 --> 00:33:50,800
‫אז זה היה מאוד יוצא דופן.‬

420
00:33:56,040 --> 00:33:58,800
‫- לא רציתי לפגוע בה בשום צורה‬
‫(שייפלט כדור) -‬

421
00:33:59,720 --> 00:34:01,800
‫בעדותו הכתובה,‬

422
00:34:01,880 --> 00:34:05,720
‫פולסרוד לא הזכיר את ההצהרה על המפית‬

423
00:34:05,800 --> 00:34:10,360
‫או את המחשבות האובדניות של לסלי‬

424
00:34:13,520 --> 00:34:15,440
‫זו העדות הכתובה.‬

425
00:34:18,000 --> 00:34:22,440
‫"יצאנו לציד באותו יום כדי לצוד.‬
‫זה היה יום נהדר.‬

426
00:34:23,280 --> 00:34:25,000
‫"לסלי החזירה את הרובים למקום.‬

427
00:34:25,680 --> 00:34:27,640
‫"לקחתי את ה-357.‬

428
00:34:27,720 --> 00:34:31,200
‫"אני לא יודע מה קרה אחר כך‬
‫ואיך הכדור נפלט,‬

429
00:34:31,960 --> 00:34:35,280
‫"כי לא האמנתי שזה קרה."‬

430
00:34:39,160 --> 00:34:40,600
‫אני חושב שהוא שקרן.‬

431
00:34:40,680 --> 00:34:44,280
‫כלומר, שקרן לא זוכר את כל השקרים שלו.‬

432
00:35:00,080 --> 00:35:02,520
‫כל הזמן אמרתי לאימא שלי לעזוב אותו.‬

433
00:35:04,320 --> 00:35:08,280
‫רק לי היה סיכוי לשכנע אותה,‬

434
00:35:08,360 --> 00:35:10,480
‫והוא ידע את זה, וזה הפחיד אותו.‬

435
00:35:13,200 --> 00:35:16,520
‫שמי אמנדה דיווידסון. לסלי הייתה אימא שלי.‬

436
00:35:19,320 --> 00:35:21,760
‫הייתי האחרונה שדיברה איתה באותו יום.‬

437
00:35:21,840 --> 00:35:25,680
‫ואחותי וסבתא שלי‬

438
00:35:25,760 --> 00:35:28,120
‫באו מפורט בנטון‬

439
00:35:28,200 --> 00:35:32,320
‫כדי לפגוש אותי ואת אחי‬
‫במסעדת "גולדן קוראל" בגרייט פולס.‬

440
00:35:34,720 --> 00:35:37,240
‫אימא שלי הייתה אמורה לפגוש אותנו שם.‬

441
00:35:38,160 --> 00:35:40,960
‫והיא התקשרה אליי‬

442
00:35:41,680 --> 00:35:43,800
‫ואמרה שהיא ודן רבים.‬

443
00:35:43,880 --> 00:35:46,080
‫השיחה התנתקה, והיא התקשרה אליי בחזרה.‬

444
00:35:46,160 --> 00:35:48,920
‫שאלתי, "דן הרביץ לך עכשיו?"‬
‫והיא אמרה, "כן".‬

445
00:35:50,240 --> 00:35:53,000
‫אמרתי, "אימא, אני באה לקחת אותך".‬

446
00:35:53,520 --> 00:35:56,520
‫היא אמרה, "לא, לא צריך. זה בסדר".‬

447
00:35:57,320 --> 00:35:59,440
‫היא אמרה, "אני עוזבת. אני אהיה שם".‬

448
00:36:00,000 --> 00:36:00,880
‫ו…‬

449
00:36:02,520 --> 00:36:05,880
‫אמרתי, "אני אוהבת אותך", והדבר האחרון‬
‫שהיא אמרה לי היה, "אוהבת אותך יותר".‬

450
00:36:09,400 --> 00:36:12,440
‫התיישבנו לאכול. לא שמעתי ממנה.‬

451
00:36:13,520 --> 00:36:15,040
‫ונאלצתי לעבוד באותו לילה.‬

452
00:36:15,560 --> 00:36:17,960
‫אחותי קיילי כל הזמן התקשרה אליי.‬

453
00:36:18,040 --> 00:36:21,040
‫אמרתי, "די, בחייך. בדיוק התראינו". יודעים?‬

454
00:36:22,440 --> 00:36:25,440
‫ובסוף עניתי לטלפון ואמרתי, "מה?"‬

455
00:36:26,080 --> 00:36:31,400
‫וג'ון טרנר, שהיה אז השריף, היה על הקו,‬

456
00:36:31,480 --> 00:36:34,520
‫ושמעתי את אחותי מייללת בבכי ברקע.‬

457
00:36:36,560 --> 00:36:39,360
‫והוא אמר, "מצאנו את הגופה של אימא שלך".‬

458
00:36:41,160 --> 00:36:42,400
‫והתמוטטתי.‬

459
00:36:44,880 --> 00:36:46,080
‫אז…‬

460
00:36:46,800 --> 00:36:48,240
‫הייתי בהלם.‬

461
00:36:49,200 --> 00:36:50,280
‫אז הלכתי לעבודה.‬

462
00:36:51,600 --> 00:36:54,840
‫ואז דיווחו על זה בחדשות של השעה עשר.‬

463
00:36:55,920 --> 00:36:57,880
‫ואז ידעתי שזה אמיתי.‬

464
00:37:03,520 --> 00:37:08,520
‫- חמש שנים לאחר שנשלח למאסר,‬
‫פולסרוד כתב לאמנדה מבית הכלא -‬

465
00:37:09,880 --> 00:37:12,440
‫זה מכתב ששמרתי,‬

466
00:37:13,320 --> 00:37:14,360
‫מכתב מדן,‬

467
00:37:14,440 --> 00:37:15,560
‫במשך שנים רבות.‬

468
00:37:16,840 --> 00:37:20,040
‫זו תזכורת לכך שהוא פחדן‬

469
00:37:20,600 --> 00:37:23,120
‫ושהוא מאשים את כולם חוץ מאשר את עצמו.‬

470
00:37:26,440 --> 00:37:30,920
‫כתוב, "אמנדה, קשה לי לנסח בכתב‬
‫את כל מה שאני צריך להגיד לך‬

471
00:37:31,000 --> 00:37:36,120
‫"ללא חשש שאעורר‬
‫את השנאה ואת הבוז האופייניים לך.‬

472
00:37:36,760 --> 00:37:40,280
‫"איני יודע עלייך דבר‬
‫מלבד העובדה שאת עוינת ואלכוהוליסטית,‬

473
00:37:40,360 --> 00:37:41,840
‫"ושהסתבכת עם החוק.‬

474
00:37:42,480 --> 00:37:45,680
‫"אבל למרות כל הדברים‬
‫שעשית לי ולשאר המשפחה שלך,‬

475
00:37:45,760 --> 00:37:49,000
‫"לא הגיע לך לאבד את אימא שלך בדרך הזאת."‬

476
00:37:51,400 --> 00:37:55,040
‫כמו שראיתם במכתב שהקראתי לכם עכשיו,‬
‫יש פה רק שנאה.‬

477
00:37:56,240 --> 00:37:59,880
‫לא הופתעתי שהוא האשים אותי במכתב,‬
‫כי ידעתי מי הוא.‬

478
00:38:01,360 --> 00:38:03,560
‫ידעתי איזו מפלצת הוא היה.‬

479
00:38:08,080 --> 00:38:13,720
‫- אמנדה מעולם לא שמעה‬
‫את גרסתו של פולסרוד לאירועים -‬

480
00:38:23,040 --> 00:38:25,920
‫וכששיחקתי באקדח,‬

481
00:38:26,520 --> 00:38:31,120
‫דרכתי אותו ונצרתי אותו, דרכתי אותו שוב,‬

482
00:38:31,200 --> 00:38:32,600
‫ונפלט כדור.‬

483
00:38:35,360 --> 00:38:37,960
‫והיא נהרגה.‬

484
00:38:39,000 --> 00:38:41,200
‫נדמה שזה קרה כמעט מייד.‬

485
00:38:43,080 --> 00:38:45,320
‫כן, אני לא מאמינה לשום מילה.‬

486
00:38:45,840 --> 00:38:47,640
‫זו הפעם הראשונה שאני שומעת את…‬

487
00:38:48,880 --> 00:38:52,800
‫"ההסבר"… רואה? אני רועדת. זו הפעם הראשונה‬
‫שאני שומעת את ההסבר שלו לאירועים,‬

488
00:38:52,880 --> 00:38:54,560
‫וזה מעצבן אותי.‬

489
00:38:59,160 --> 00:39:02,520
‫היא מתה עם הידיים בכיסי המעיל.‬

490
00:39:03,120 --> 00:39:05,680
‫היא התכוונה לעזוב.‬
‫היא כבר התניעה את האוטו.‬

491
00:39:06,480 --> 00:39:10,000
‫אני מכירה את אימא שלי.‬
‫היא התכוונה לעזוב אותו, והפעם לתמיד.‬

492
00:39:11,720 --> 00:39:13,640
‫זו הייתה חוויה משחררת עבורי,‬

493
00:39:13,720 --> 00:39:16,800
‫כי לעולם לא אחשוב על האיש הזה שוב.‬

494
00:39:17,840 --> 00:39:19,360
‫מבחינתי,‬

495
00:39:20,320 --> 00:39:21,960
‫דן יכול להישרף בגיהינום.‬

496
00:39:32,240 --> 00:39:39,240
‫- גם קיילי בחרה להקשיב‬
‫לגרסתו של פולסרוד לאירועי אותו יום -‬

497
00:39:47,160 --> 00:39:49,200
‫צדנו באותו יום.‬

498
00:39:49,280 --> 00:39:52,120
‫כן, אני חושב שיצאנו מייד עם עלות השחר.‬

499
00:39:52,720 --> 00:39:55,520
‫אני חושב שהילדים התקשרו אליה כמה פעמים,‬

500
00:39:55,600 --> 00:39:58,200
‫והיא אמרה, "טוב, כדאי שנלך הביתה".‬

501
00:39:58,840 --> 00:40:01,040
‫התחלנו לתכנן את ארוחת הערב.‬

502
00:40:01,640 --> 00:40:03,920
‫הבת הבכורה שלה התקשרה אליה,‬

503
00:40:04,520 --> 00:40:07,160
‫והן מייד התחילו להתווכח,‬

504
00:40:07,240 --> 00:40:10,080
‫כי היא הייתה בבר ו…‬

505
00:40:10,160 --> 00:40:13,520
‫"בסדר, תבואי מתי שתרצי ותגידי לי…"‬

506
00:40:20,960 --> 00:40:23,400
‫כל הסיפור שלו הוא שקר.‬

507
00:40:24,600 --> 00:40:26,080
‫הם לא יצאו לצוד.‬

508
00:40:26,680 --> 00:40:30,600
‫כלומר, ראיתי את אימא שלי באותו בוקר.‬
‫היא אספה אותי באותו בוקר.‬

509
00:40:32,160 --> 00:40:35,600
‫התוכנית הייתה לאכול‬
‫את ארוחת חג ההודיה עם כולנו.‬

510
00:40:37,040 --> 00:40:38,040
‫אחותי,‬

511
00:40:38,880 --> 00:40:40,800
‫היא לא הייתה בבר.‬

512
00:40:41,360 --> 00:40:43,600
‫היא לא התווכחה עם אימא שלי.‬

513
00:40:45,520 --> 00:40:49,080
‫ישבתי מולה בשולחן כשאימא שלי התקשרה אליה‬

514
00:40:49,160 --> 00:40:51,960
‫ואמרה שדן החטיף לה אגרוף בפרצוף.‬

515
00:40:52,680 --> 00:40:54,000
‫ולהעמיד פנים‬

516
00:40:55,880 --> 00:40:57,760
‫שהם היו זוג מאושר‬

517
00:40:57,840 --> 00:41:00,800
‫ושהם לא רבו כל אותו היום…‬

518
00:41:02,120 --> 00:41:03,880
‫זה לא במקרה.‬

519
00:41:07,080 --> 00:41:09,040
‫זה קרה מאחורי דלתיים סגורות.‬

520
00:41:09,560 --> 00:41:11,240
‫היא לא רצתה שאף אחד יגלה.‬

521
00:41:13,120 --> 00:41:16,640
‫רק אני ראיתי איך הוא התייחס לאימא שלי‬

522
00:41:16,720 --> 00:41:18,680
‫במשך שנתיים וחצי, שלוש שנים.‬

523
00:41:21,600 --> 00:41:23,600
‫ראיתי את זה.‬

524
00:41:24,440 --> 00:41:27,480
‫גדלתי עם זה. זה היה נורמלי מבחינתי.‬

525
00:41:28,080 --> 00:41:29,760
‫ואני יודעת את האמת.‬

526
00:41:39,480 --> 00:41:44,120
‫- מונטנה‬
‫חוות הכלא -‬

527
00:41:44,200 --> 00:41:48,800
‫- כניסת אסירים -‬

528
00:41:49,760 --> 00:41:52,920
‫שלושה חודשים אחרי הריאיון הראשון,‬

529
00:41:53,000 --> 00:41:56,440
‫פולסרוד הסכים לענות על שאלות נוספות‬

530
00:41:57,240 --> 00:41:59,840
‫- בניין ריצ'רד ק' ואלאס -‬

531
00:41:59,920 --> 00:42:02,320
‫לסלי היא אהבת חיי.‬

532
00:42:05,160 --> 00:42:06,720
‫אני מתגעגע אליה מאוד.‬

533
00:42:09,560 --> 00:42:14,360
‫אני צריך להמשיך הלאה ולהיאחז בזכרה,‬

534
00:42:15,760 --> 00:42:20,360
‫ולא ליפול לבור‬

535
00:42:21,600 --> 00:42:24,240
‫של אבל ושל בושה‬

536
00:42:25,560 --> 00:42:27,240
‫על כך שגרמתי למותה.‬

537
00:42:29,480 --> 00:42:31,160
‫- כניסה לביקור אסירים בלבד -‬

538
00:42:31,240 --> 00:42:34,040
‫אני מאמין שהיינו נשארים יחד‬

539
00:42:34,640 --> 00:42:37,920
‫אילולא היא נורתה,‬

540
00:42:38,000 --> 00:42:41,720
‫אילו היא שרדה או משהו כזה.‬

541
00:42:41,800 --> 00:42:44,240
‫כן, אני חושב שהיינו נשארים יחד.‬

542
00:42:48,520 --> 00:42:51,400
‫"לסלי חשבה על התאבדות כבר זמן מה.‬

543
00:42:52,400 --> 00:42:55,240
‫"היא ביקשה ממני לסיים את חייה כמה פעמים.‬

544
00:42:56,240 --> 00:42:58,680
‫"אני מרגיש נורא על שהרבצתי לה בחזרה.‬

545
00:42:58,760 --> 00:43:01,160
‫"היא דחפה אותי לנקודה הזאת.‬

546
00:43:01,920 --> 00:43:04,560
‫"מעולם לא עשיתי דבר כזה בחיי,‬

547
00:43:04,640 --> 00:43:06,840
‫"ולעולם לא אעשה זאת שוב."‬

548
00:43:09,160 --> 00:43:13,520
‫זה נשמע כמו משהו שנכתב בדיוק כש…‬

549
00:43:13,600 --> 00:43:16,160
‫בדיוק לפני שלחצתי על ההדק, לדעתי.‬

550
00:43:16,240 --> 00:43:19,080
‫בשלב הזה כבר שתיתי וודקה.‬

551
00:43:20,760 --> 00:43:24,480
‫אני מנסה להיזכר מה חשבתי באותו רגע ו…‬

552
00:43:25,880 --> 00:43:28,440
‫לא עולה לי כלום בראש.‬

553
00:43:29,120 --> 00:43:32,280
‫לפי מה שכתוב,‬
‫נשמע שהרגת אותה בכוונה תחילה.‬

554
00:43:32,920 --> 00:43:34,160
‫לא.‬

555
00:43:35,200 --> 00:43:36,040
‫לא.‬

556
00:43:37,720 --> 00:43:42,800
‫אולי כתבתי את זה בשביל סגירת מעגל, אבל לא…‬

557
00:43:42,880 --> 00:43:46,680
‫לא הייתי אומר שהרגתי אותה בכוונה תחילה‬
‫ואז כתבתי את זה. לא.‬

558
00:43:49,200 --> 00:43:51,320
‫הרגת את אימא שלנו בדם קר.‬

559
00:43:51,960 --> 00:43:55,360
‫היא מתה עם הידיים בכיסי המעיל.‬

560
00:43:55,880 --> 00:43:58,400
‫היא התכוונה לעזוב.‬
‫היא כבר התניעה את האוטו.‬

561
00:43:59,520 --> 00:44:03,080
‫אני מכירה את אימא שלי.‬
‫היא התכוונה לעזוב אותו, והפעם לתמיד.‬

562
00:44:04,920 --> 00:44:06,960
‫אני לא חושב שהיא התניעה את האוטו.‬

563
00:44:08,000 --> 00:44:10,480
‫זה לא נשמע לי נכון, אבל…‬

564
00:44:10,560 --> 00:44:14,360
‫הלוואי שיכולתי לדבר במהלך המשפט.‬

565
00:44:15,760 --> 00:44:18,960
‫הגישה שלה מקצינה מפעם לפעם, אבל…‬

566
00:44:20,160 --> 00:44:22,920
‫מעולם לא הסתדרתי עם אמנדה.‬

567
00:44:24,000 --> 00:44:26,760
‫הלוואי שיכולתי לעזור לה להמשיך הלאה.‬

568
00:44:29,880 --> 00:44:31,320
‫הם לא יצאו לצוד.‬

569
00:44:31,880 --> 00:44:35,840
‫כלומר, ראיתי את אימא שלי באותו בוקר.‬
‫היא אספה אותי באותו בוקר.‬

570
00:44:35,920 --> 00:44:39,200
‫התוכנית הייתה לאכול‬
‫את ארוחת חג ההודיה עם כולנו.‬

571
00:44:40,120 --> 00:44:43,120
‫אחותי, היא לא הייתה בבר.‬

572
00:44:44,120 --> 00:44:47,480
‫ישבתי מולה בשולחן כשאימא שלי התקשרה אליה‬

573
00:44:48,000 --> 00:44:50,480
‫ואמרה שדן החטיף לה אגרוף בפרצוף.‬

574
00:44:51,480 --> 00:44:52,720
‫ולהעמיד פנים‬

575
00:44:52,800 --> 00:44:55,000
‫שהם היו זוג מאושר‬

576
00:44:55,080 --> 00:44:58,080
‫ושהם לא רבו כל אותו היום…‬

577
00:45:00,200 --> 00:45:01,440
‫זה מצער.‬

578
00:45:04,080 --> 00:45:06,680
‫לא, לא רבנו כל אותו היום.‬

579
00:45:06,760 --> 00:45:08,920
‫יצאנו לצוד באותו יום.‬

580
00:45:11,040 --> 00:45:16,240
‫אני מרגיש שאנשים אחרים משפיעים עליה,‬
‫במובן הזה ש…‬

581
00:45:17,920 --> 00:45:19,320
‫אומרים לה מה לומר.‬

582
00:45:21,240 --> 00:45:25,080
‫- בית הכלא של מדינת מונטנה -‬

583
00:45:25,160 --> 00:45:27,840
‫זה ממש לא היה מחריד‬

584
00:45:28,440 --> 00:45:31,640
‫כמו שאנשים מסוימים טענו.‬

585
00:45:36,440 --> 00:45:38,240
‫זה לא נעשה בכוונה תחילה,‬

586
00:45:39,720 --> 00:45:40,960
‫וזו האמת.‬