1
00:00:15,720 --> 00:00:20,040
‫הייתי אומר שזה היה מקרה יוצא דופן‬
‫אבל זה היה אירוע חמור מאוד.‬

2
00:00:22,680 --> 00:00:26,800
‫השעה הייתה כמעט חמש אחר הצהריים‬

3
00:00:26,880 --> 00:00:29,960
‫ואני נסעתי לשדה התעופה.‬

4
00:00:32,720 --> 00:00:35,280
‫ואז ראיתי את המטוס על המסלול.‬

5
00:00:37,160 --> 00:00:40,120
‫אף אחד לא ידע בדיוק מה קרה ‬

6
00:00:40,200 --> 00:00:43,280
‫מלבד העובדה שהבחור הזה שדד בית מרקחת.‬

7
00:00:44,440 --> 00:00:47,000
‫ושהוא החזיק בן ערובה צעיר בתוך המטוס.‬

8
00:00:49,480 --> 00:00:53,520
‫אני חושב שהפרטים נודעו לכולם‬
‫במהלך ההתרחשות, מבלי שידעו בדיוק‬

9
00:00:53,600 --> 00:00:54,440
‫מה עומד לקרות.‬

10
00:00:54,520 --> 00:00:56,800
‫- עצור -‬

11
00:00:56,880 --> 00:00:59,120
‫היה שקט מאוד.‬

12
00:01:01,400 --> 00:01:03,280
‫עד שנשמעו יריות.‬

13
00:01:04,000 --> 00:01:08,480
‫- מאז חידוש עונש המוות בארה"ב ב-1976, -‬

14
00:01:08,560 --> 00:01:12,680
‫- נידונו יותר מ-8,000 בני אדם למוות ‬
‫באשמת רצח -‬

15
00:01:13,280 --> 00:01:18,160
‫- זהו סיפורו של הנידון למוות מס' 22740 -‬

16
00:01:19,320 --> 00:01:22,440
‫לא קורים הרבה דברים בעיירה קטנה כזאת.‬

17
00:01:23,960 --> 00:01:29,920
‫היו לנו כמה מקרי רצח באזור ובסביבה,‬
‫אבל זה היה מקרה יוצא דופן.‬

18
00:01:32,600 --> 00:01:35,360
‫כולם היו מזועזעים בגלל מה שקרה.‬

19
00:01:41,160 --> 00:01:42,600
‫- סדרה של NETFLIX -‬

20
00:01:54,040 --> 00:01:59,280
‫- יום רע -‬

21
00:02:04,800 --> 00:02:08,920
‫- אין מעבר ‬
‫הכניסה אסורה -‬

22
00:02:09,800 --> 00:02:14,720
‫- מרכז הכליאה קרוסרודס‬
‫שלבי, מונטנה -‬

23
00:02:16,760 --> 00:02:22,000
‫קדימה. אחת, שתיים, שלוש, ארבע, חמש...‬

24
00:02:22,960 --> 00:02:24,040
‫תודה.‬

25
00:02:24,120 --> 00:02:25,960
‫בחיים לא הייתי מצליח לעשות זאת.‬

26
00:02:36,760 --> 00:02:42,400
‫- ב-1985, נידון דייוויד קית' למוות ‬
‫באשמת רצח -‬

27
00:02:44,720 --> 00:02:47,280
‫שמי דייוויד קמרון קית'.‬

28
00:02:53,280 --> 00:02:57,000
‫מעולם לא ביצעתי מעשה אלים לפני אותו יום.‬

29
00:02:57,840 --> 00:03:02,920
‫- הוא מרצה מאסר כבר 37 שנים -‬

30
00:03:08,000 --> 00:03:09,680
‫זה היה היום הכי גרוע בחיי.‬

31
00:03:09,760 --> 00:03:13,640
‫ההחלטות הכי גרועות שקיבלתי בחיי ‬
‫הובילו לרגע הזה, אבל...‬

32
00:03:14,560 --> 00:03:15,760
‫אי אפשר לשנות זאת.‬

33
00:03:15,840 --> 00:03:19,720
‫זה לא משהו שאני יכול לשנות‬
‫רק מפני שאני מצטער על זה.‬

34
00:03:37,320 --> 00:03:42,360
‫- דייוויד נולד בספוקיין, וושינגטון,‬
‫בשנת 1956 -‬

35
00:03:52,080 --> 00:03:57,160
‫- אביו היה עורך דין מקומי מוערך -‬

36
00:04:00,360 --> 00:04:03,800
‫אבא שלי היה אדם מצוין.‬

37
00:04:03,880 --> 00:04:08,040
‫הוא היה עורך דין מצוין.‬
‫הוא פשוט לא היה אבא מוצלח במיוחד.‬

38
00:04:10,600 --> 00:04:11,840
‫הוא שתה הרבה.‬

39
00:04:13,160 --> 00:04:16,840
‫הוא היה אחד מאותם אלכוהוליסטים מתפקדים.‬

40
00:04:16,920 --> 00:04:18,360
‫מאוד מתפקד.‬

41
00:04:19,400 --> 00:04:23,080
‫ואומרים שילדים של מטיפים מסתבכים בצרות‬

42
00:04:23,960 --> 00:04:26,160
‫רק מפני שהם ילדים של מטיפים.‬

43
00:04:26,240 --> 00:04:28,840
‫זה בוודאי נכון גם ביחס ‬
‫לילדים של עורכי דין.‬

44
00:04:30,920 --> 00:04:33,120
‫לא השגיחו עלינו כראוי.‬

45
00:04:36,520 --> 00:04:42,480
‫שתיתי אלכוהול לראשונה ‬
‫כשהייתי בן שמונה או תשע, אם לא קודם לכן,‬

46
00:04:42,560 --> 00:04:44,760
‫כי אבא שלי ערך מסיבות.‬

47
00:04:44,840 --> 00:04:46,360
‫מסיבות קוקטייל.‬

48
00:04:48,000 --> 00:04:51,320
‫בוודאי השתכרתי כמה פעמים מולם,‬

49
00:04:51,400 --> 00:04:54,160
‫אבל אני לא זוכר ‬
‫שהם הוכיחו אותי על מעשיי.‬

50
00:04:58,720 --> 00:04:59,880
‫הייתי רק...‬

51
00:05:03,200 --> 00:05:05,400
‫רהיט, אפשר לומר.‬

52
00:05:10,440 --> 00:05:13,520
‫- בגיל 11, נשלח דייוויד לפנימייה -‬

53
00:05:13,600 --> 00:05:16,560
‫- במרחק 1,600 ק"מ ממשפחתו -‬

54
00:05:21,760 --> 00:05:24,400
‫זה לא נתן לי הרגשה שאני רצוי במיוחד.‬

55
00:05:25,160 --> 00:05:26,840
‫- החניה אסורה בימי לימודים -‬

56
00:05:26,920 --> 00:05:28,560
‫והתחלתי לעשות סמים.‬

57
00:05:30,640 --> 00:05:37,040
‫הסמים פשוט הקלו על ההתמודדות ‬
‫עם הטראומות הרגשיות האלה.‬

58
00:05:38,440 --> 00:05:44,160
‫זה התחיל, בואו נאמר,‬
‫בסמים הרגילים, כמו מריחואנה.‬

59
00:05:45,480 --> 00:05:49,640
‫אבל זה לא לקח לי הרבה יותר מדי זמן‬

60
00:05:49,720 --> 00:05:54,560
‫בשביל להגיע למחטים ולאמפטמינים.‬

61
00:05:55,560 --> 00:06:00,640
‫הייתה לי פשוט... ‬
‫תקופת התבגרות קשה עד גיל 20,‬

62
00:06:00,720 --> 00:06:07,640
‫לאחר מכן,‬
‫הייתי קצת יותר מעורב בצד הפלילי של החיים.‬

63
00:06:09,480 --> 00:06:14,640
‫ומעולם לא ניצלתי ‬
‫את הסביבה ואת החיים שהוענקו לי‬

64
00:06:14,720 --> 00:06:16,480
‫ולא עשיתי איתם משהו.‬

65
00:06:18,000 --> 00:06:19,480
‫הכנסתי מחט לזרועי.‬

66
00:06:20,280 --> 00:06:21,840
‫זה מה שעשיתי עם החיים שלי.‬

67
00:06:31,120 --> 00:06:36,240
‫- בשנותיו כאדם בוגר, הייתה התמכרותו לסמים‬
‫הגורם לכך שנשלח מספר פעמים לכלא -‬

68
00:06:36,320 --> 00:06:37,920
‫- באשמת פריצות וגניבות -‬

69
00:06:45,400 --> 00:06:47,400
‫- ב-1984, הוא היה בן 27, -‬

70
00:06:47,480 --> 00:06:50,920
‫- מובטל, וניסה לפרנס משפחה צעירה -‬

71
00:06:52,960 --> 00:06:58,040
‫בתקופה הזאת של חיי מצבי הפך מרע לרע יותר.‬

72
00:07:00,920 --> 00:07:02,120
‫הייתי נרקומן.‬

73
00:07:03,760 --> 00:07:07,680
‫לא עבדתי. לא היו לי תוכניות לעבוד.‬

74
00:07:08,440 --> 00:07:11,320
‫נהגתי לפרוץ לבתי מרקחת בלילות,‬

75
00:07:11,400 --> 00:07:15,680
‫ומכרתי את הסחורה הגנובה לאנשים בספוקיין.‬

76
00:07:15,760 --> 00:07:16,600
‫- המעבר אסור -‬

77
00:07:16,680 --> 00:07:18,840
‫לא היה בזה שום דבר אלים.‬

78
00:07:18,920 --> 00:07:21,240
‫הייתי עבריין, אפשר לומר.‬

79
00:07:23,280 --> 00:07:24,880
‫זה היה תחום הפעילות שלי.‬

80
00:07:25,480 --> 00:07:29,000
‫והוא אמור היה לספק את ההכנסה הדרושה, ‬
‫אבל זה לא קרה.‬

81
00:07:30,920 --> 00:07:33,440
‫עשיתי יותר מדי סמים.‬

82
00:07:35,840 --> 00:07:37,720
‫- תכשיטי מילמן ‬
‫אי-זי הלוואות -‬

83
00:07:37,800 --> 00:07:40,240
‫ידעתי רק שאני חייב לשלם שכר דירה.‬

84
00:07:40,880 --> 00:07:43,480
‫שאני צריך לשלם על אוכל.‬

85
00:07:44,040 --> 00:07:46,840
‫אישה ושלושה ילדים לא יכולים להיות…‬

86
00:07:48,720 --> 00:07:53,720
‫אנחנו לא יכולים...‬
‫לחיות מבחינה חומרית בלי הכנסה.‬

87
00:07:57,280 --> 00:08:00,720
‫ופשוט ידעתי שאני חייב לעשות משהו‬
‫שלא עשיתי קודם.‬

88
00:08:07,880 --> 00:08:09,240
‫- ב-11 בינואר 1984, -‬

89
00:08:09,320 --> 00:08:13,480
‫- החליט דייוויד ‬
‫לבצע שוד מזוין בפעם הראשונה -‬

90
00:08:15,960 --> 00:08:17,920
‫אז יצאתי באותו בוקר,‬

91
00:08:18,720 --> 00:08:21,680
‫נסעתי במערב מונטנה וחיפשתי אחר...‬

92
00:08:22,440 --> 00:08:28,320
‫חנות שנראתה "נוחה", ‬
‫אם אפשר להשתמש במילה הזאת.‬

93
00:08:28,400 --> 00:08:32,320
‫- פליינס דראג‬
‫חנות בריאות ובית מרקחת -‬

94
00:08:33,080 --> 00:08:36,400
‫- בשעה 23:00 נכנס דייוויד ‬
‫לבית מרקחת מקומי -‬

95
00:08:36,480 --> 00:08:42,280
‫- הוא דרש כסף ותרופות באיומי אקדח -‬

96
00:08:43,720 --> 00:08:45,280
‫שדדתי את בית המרקחת הזה.‬

97
00:08:45,360 --> 00:08:48,600
‫לא חשבתי שעשיתי עבודה טובה,‬
‫ויצאתי מהעיר במהירות.‬

98
00:08:48,720 --> 00:08:51,160
‫- צפון דרום ‬
‫93 -‬

99
00:08:51,240 --> 00:08:55,640
‫חזרתי לכביש מספר 93‬
‫וניידת משטרה ניסתה לעצור אותי.‬

100
00:08:57,760 --> 00:09:00,880
‫יצאתי מהכלא רק כמה חודשים קודם לכן,‬

101
00:09:01,560 --> 00:09:06,360
‫ובמקום להיכנע למעצר הזה,‬

102
00:09:06,440 --> 00:09:11,360
‫נכנסתי עם המכונית ‬
‫לחניון של חנות נוחות קטנה.‬

103
00:09:13,160 --> 00:09:15,320
‫ורצתי לתוך החנות.‬

104
00:09:17,600 --> 00:09:19,720
‫חיפשתי מגן.‬

105
00:09:19,800 --> 00:09:24,840
‫אני לא יודע איך הרעיון הזה עלה בדעתי.‬
‫מעולם לא עשיתי דבר כזה קודם לכן.‬

106
00:09:28,360 --> 00:09:33,120
‫נכנסתי בדלת וראיתי תנועה בזווית העין,‬

107
00:09:34,080 --> 00:09:38,560
‫וידעתי שמי שמטיל את הצל הזה ‬
‫בזווית העין שלי‬

108
00:09:38,640 --> 00:09:42,440
‫לא יהיה המגן שלי, אז יריתי באקדח לעברו.‬

109
00:09:46,000 --> 00:09:50,640
‫ואז כיוונתי את האקדח שלי לאחורי ראשו‬

110
00:09:50,720 --> 00:09:56,160
‫של אדם קטן יותר, שהתברר כילד בן 13.‬

111
00:09:57,280 --> 00:10:02,760
‫- דייוויד נמלט מהחנות ‬
‫עם ויליאם קרוס ג'וניור באיומי אקדח -‬

112
00:10:06,440 --> 00:10:09,280
‫נכנסנו לטנדר של אביו של הילד.‬

113
00:10:13,160 --> 00:10:17,240
‫היינו תחת מעקב משטרתי ‬
‫כל זמן נסיעתנו לשדה התעופה.‬

114
00:10:20,040 --> 00:10:24,480
‫ניסיתי לברוח. כבר כמה שעות שניסיתי לברוח.‬

115
00:10:27,080 --> 00:10:30,360
‫- במהלך הנסיעה לשדה התעופה פולסון, -‬

116
00:10:30,440 --> 00:10:33,920
‫- עצר דייוויד כמה פעמים‬
‫כדי לנהל משא ומתן עם המשטרה -‬

117
00:10:36,080 --> 00:10:41,120
‫שריף המשטרה הסכים לספק לי מטוס וטייס‬

118
00:10:41,200 --> 00:10:43,200
‫בתמורה לילד.‬

119
00:10:45,200 --> 00:10:49,840
‫וחשבתי שאם אעלה למטוס ושהמטוס ימריא,‬

120
00:10:49,920 --> 00:10:53,560
‫הטייס ייקח אותי להרי הרוקי...‬

121
00:10:55,400 --> 00:11:00,760
‫וששם אני אשחרר את הטייס‬
‫ושאוכל ללכת לדרכי שמח וטוב לב.‬

122
00:11:00,840 --> 00:11:02,680
‫כן, בטח, שמח וטוב לב.‬

123
00:11:02,760 --> 00:11:05,280
‫לא עוד אישה, לא עוד ילדים.‬

124
00:11:05,360 --> 00:11:08,160
‫כל הדברים האלה חלפו בראשי.‬

125
00:11:16,720 --> 00:11:18,000
‫בשדה התעופה,‬

126
00:11:18,080 --> 00:11:21,320
‫היו ניידות משטרה מסביב למטוס, ‬

127
00:11:21,400 --> 00:11:23,960
‫במרחק של כ-100 מטרים.‬

128
00:11:26,600 --> 00:11:29,640
‫הטייס היה שם על הקרקע עם המטוס.‬

129
00:11:31,960 --> 00:11:36,200
‫- הטייס המקומי הארי שראיוק התנדב להחליף -‬

130
00:11:36,280 --> 00:11:38,640
‫- את הילד שדייוויד החזיק כבן ערובה -‬

131
00:11:41,000 --> 00:11:45,000
‫לא הייתה לי שום כוונה להרוג ‬
‫את בן הערובה הראשון, הילד.‬

132
00:11:46,320 --> 00:11:49,640
‫חשבתי שברגע שאשחרר את הילד,‬

133
00:11:49,720 --> 00:11:52,920
‫יירו בי, ושחיי יגיעו לקיצם. ‬

134
00:11:53,560 --> 00:11:55,640
‫ובכן, מסיבה כלשהי זה לא קרה.‬

135
00:11:56,360 --> 00:12:02,240
‫- דייוויד שחרר את הילד בתמורה לטייס -‬

136
00:12:05,080 --> 00:12:12,080
‫כשנכנסנו למטוס, ‬
‫כיוונתי את אקדחי על הטייס, בן הערובה החדש.‬

137
00:12:14,040 --> 00:12:18,680
‫קיוויתי שאולי באמת אצליח ‬
‫להישאר בחיים אחרי הלילה הזה.‬

138
00:12:18,760 --> 00:12:20,480
‫ושלא יירו באף אחד.‬

139
00:12:22,000 --> 00:12:24,480
‫- הגש מסמכי טיסה ‬
‫אגף התעופה של מונטנה -‬

140
00:12:24,560 --> 00:12:28,040
‫לטייס נדרש כחצי שעה‬
‫כדי לנסות להתניע את המטוס.‬

141
00:12:28,840 --> 00:12:32,120
‫אבל בזמן שזה קרה,‬

142
00:12:32,920 --> 00:12:34,720
‫וללא ידיעתי,‬

143
00:12:35,680 --> 00:12:38,720
‫סגני שריף אחרים שהיו מתחת למטוס,‬

144
00:12:38,800 --> 00:12:40,840
‫הוציאו את האוויר מהצמיגים.‬

145
00:12:42,160 --> 00:12:44,520
‫המטוס הזה לא היה טס לשום מקום.‬

146
00:12:45,800 --> 00:12:49,000
‫- בזמן שהמשא ומתן ‬
‫עם דייוויד המשיך להתנהל, -‬

147
00:12:49,080 --> 00:12:52,760
‫- התמקם צלף משטרה בתצפית על שדה התעופה -‬

148
00:12:58,480 --> 00:13:03,160
‫במהלך המשא ומתן התכופפתי מחוץ לדלת המטוס,‬

149
00:13:03,240 --> 00:13:05,760
‫כדי לדבר עם... עם השריף.‬

150
00:13:06,560 --> 00:13:08,240
‫- מסלול טיסה פעיל‬
‫אין כניסה -‬

151
00:13:08,320 --> 00:13:10,480
‫ובאחת הפעמים שהתכופפתי החוצה,‬

152
00:13:10,560 --> 00:13:13,720
‫הצלף שהיה בערך במרחק 50 מטר,‬

153
00:13:13,800 --> 00:13:15,800
‫חשב שיש לו קו ירי נקי בי.‬

154
00:13:17,400 --> 00:13:19,000
‫אז הוא ירה בי.‬

155
00:13:23,680 --> 00:13:28,560
‫- דייוויד נורה בחזה -‬

156
00:13:28,640 --> 00:13:32,080
‫- אך נותר בהכרה -‬

157
00:13:34,680 --> 00:13:36,440
‫נפצעתי קשה מאוד.‬

158
00:13:38,440 --> 00:13:40,880
‫הבנתי שהמצב לא טוב.‬

159
00:13:43,760 --> 00:13:45,880
‫חשבתי שאני עומד למות די מהר.‬

160
00:13:48,160 --> 00:13:50,760
‫ושחיי יגיעו לקיצם.‬

161
00:13:53,960 --> 00:13:56,760
‫חשבתי לעצמי, אני אירה בטייס.‬

162
00:13:58,080 --> 00:14:00,160
‫כי אני לא רוצה למות לבד הלילה.‬

163
00:14:01,760 --> 00:14:05,760
‫לא רציתי את הבדידות, פשוט...‬

164
00:14:08,720 --> 00:14:14,800
‫זה לא היה רעיון מחושב היטב,‬
‫רוחני או משהו כזה.‬

165
00:14:18,680 --> 00:14:21,280
‫רק שאני לא רוצה למות לבד.‬

166
00:14:33,120 --> 00:14:38,640
‫- דייוויד ירה בטייס הארי שראיוק בראש -‬

167
00:14:44,320 --> 00:14:50,440
‫- שראיוק מת במקום -‬

168
00:14:53,080 --> 00:14:54,960
‫לאחר שיריתי בטייס,‬

169
00:14:56,120 --> 00:14:59,840
‫הנחתי את האקדח והתחלתי לצאת מהמטוס.‬

170
00:15:01,720 --> 00:15:03,720
‫וזה הזיכרון האחרון שלי משם.‬

171
00:15:06,680 --> 00:15:11,240
‫אני חושב שירו בי כשיצאתי בדלת המטוס.‬

172
00:15:11,880 --> 00:15:15,040
‫ירו בי מטווח אפס באחורי ראשי.‬

173
00:15:15,960 --> 00:15:19,200
‫רוב האנשים לא נשארים בחיים‬
‫לאחר שיורים בהם באחורי ראשם.‬

174
00:15:20,320 --> 00:15:22,440
‫אבל הנה אני, 38 שנים לאחר מכן.‬

175
00:15:23,240 --> 00:15:24,720
‫מי היה מאמין.‬

176
00:15:25,600 --> 00:15:28,040
‫זה מחליא אותי שאני יכול לצחוק על זה.‬

177
00:15:31,560 --> 00:15:36,560
‫- דייוויד שהה בתרדמת במשך עשרה ימים -‬

178
00:15:43,160 --> 00:15:48,120
‫- שמונה חודשים לאחר מכן,‬
‫נקבע שהוא כשיר להישפט באשמת רצח -‬

179
00:15:53,120 --> 00:15:55,840
‫אני מתחרט על כך בכל גרם בגופי.‬

180
00:15:57,280 --> 00:16:01,480
‫אולי זה לא נשמע שיש בי הרבה חרטה.‬

181
00:16:02,400 --> 00:16:03,840
‫תאמינו לי, יש בי.‬

182
00:16:10,000 --> 00:16:11,840
‫לא התעוררתי באותו בוקר‬

183
00:16:13,080 --> 00:16:16,680
‫ותכננתי ללכת להרוג מישהו באותו יום.‬

184
00:16:17,640 --> 00:16:20,360
‫הלוואי שהייתי עוצר ואומר, "רק רגע".‬

185
00:16:20,440 --> 00:16:22,360
‫אבל... לא.‬

186
00:16:24,920 --> 00:16:26,000
‫היה...‬

187
00:16:26,560 --> 00:16:30,880
‫שבב הרגשות לא הופעל,‬

188
00:16:30,960 --> 00:16:33,440
‫כמו אצל דלתא ב"מסע בין כוכבים".‬

189
00:16:34,120 --> 00:16:35,200
‫אלוהים אדירים.‬

190
00:16:38,640 --> 00:16:40,000
‫הלוואי שהיה לי אכפת.‬

191
00:16:40,840 --> 00:16:45,400
‫רגשות אף פעם לא היו חלק מחיי הבוגרים.‬

192
00:16:45,480 --> 00:16:47,400
‫והם לא היו ממש חלק מהם אז.‬

193
00:16:50,680 --> 00:16:53,560
‫אני לא אוהב להסתכל עמוק מדי לתוך עצמי.‬

194
00:16:55,000 --> 00:16:58,480
‫אני לא צריך לומר שאני לא אוהב את זה.‬
‫אני לא נוהג לעשות זאת.‬

195
00:17:00,600 --> 00:17:02,440
‫אין הרבה מה לאהוב שם.‬

196
00:17:08,760 --> 00:17:10,720
‫שום דבר בזה לא היה בסדר.‬

197
00:17:17,920 --> 00:17:19,640
‫טוב, זה לא ממש נכון.‬

198
00:17:19,720 --> 00:17:24,560
‫הדבר היחיד שבאמת היה בסדר בזה‬
‫הוא הטייס שהתנדב למען הילד הזה,‬

199
00:17:24,640 --> 00:17:26,560
‫להחליף את הילד הזה.‬

200
00:17:27,560 --> 00:17:31,040
‫זה היה הדבר היחיד שהיה בסדר ‬
‫שקרה באותו יום.‬

201
00:17:32,720 --> 00:17:36,720
‫אם הייתי יכול לזייף דמעות עכשיו,‬
‫הייתי עושה את זה.‬

202
00:17:38,280 --> 00:17:39,440
‫אבל אני לא יכול.‬

203
00:18:14,880 --> 00:18:16,200
‫- נהר פלאטהד, מונטנה -‬

204
00:18:16,240 --> 00:18:17,440
‫אני מתגעגע לאבא שלי.‬

205
00:18:18,880 --> 00:18:21,800
‫זה כמעט מצחיק לומר אחרי 38 שנים.‬

206
00:18:24,440 --> 00:18:28,680
‫תמיד ממשיכים להתגעגע להורים‬
‫לאחר שמאבדים אותם, בכל גיל.‬

207
00:18:32,320 --> 00:18:36,240
‫אני ג'ורג' שראיוק.‬
‫אני בנו של הארי לי שראיוק.‬

208
00:18:40,800 --> 00:18:43,400
‫ההשפעות ארוכות הטווח של מה שקרה...‬

209
00:18:44,320 --> 00:18:45,800
‫ל... למותו ו...‬

210
00:18:45,880 --> 00:18:48,160
‫- ג'ורג' שראיוק ‬
‫בנו של הארי שראיוק -‬

211
00:18:48,240 --> 00:18:51,280
‫היו קשות מאוד לכולנו. לכל המשפחה.‬

212
00:18:53,120 --> 00:18:57,560
‫הנכדים שלנו, הנכדים שלו, הילדים שלנו. ‬
‫הם לא זכו להכיר אותו.‬

213
00:18:58,240 --> 00:19:01,040
‫אנחנו הכרנו אותו ‬
‫ועדיין זוכרים מי הוא היה...‬

214
00:19:01,560 --> 00:19:02,400
‫הם לא.‬

215
00:19:04,080 --> 00:19:07,080
‫הלוואי שהבנים שלי היו נחשפים להשפעתו.‬

216
00:19:08,760 --> 00:19:13,000
‫ולכן אני מצטער על כך. אז...‬

217
00:19:20,680 --> 00:19:23,800
‫אבא שלי הגיע מרקע צנוע באוהיו.‬

218
00:19:24,840 --> 00:19:29,960
‫כשהוא גדל, הוא תמיד חלם, ‬
‫כמעט כמו פיטר פן, לעוף.‬

219
00:19:30,960 --> 00:19:34,200
‫אז כשהוא היה בן 20,‬

220
00:19:34,280 --> 00:19:37,880
‫הוא הצטרף לתוכנית צוערי חיל האוויר.‬

221
00:19:41,040 --> 00:19:43,480
‫אבא שלי שירת 30 שנה בצבא‬

222
00:19:43,560 --> 00:19:47,960
‫והשתתף בשלוש זירות לחימה:‬
‫מלחמת העולם השנייה, קוריאה ווייטנאם.‬

223
00:19:48,920 --> 00:19:50,480
‫אבל הוא פרש בגיל 51.‬

224
00:19:52,720 --> 00:19:55,920
‫הוענקו לו, כמובן, עיטורי גבורה‬
‫על שהשתתף בקרבות רבים.‬

225
00:19:59,280 --> 00:20:00,880
‫הוא באמת היה טייס טוב.‬

226
00:20:04,320 --> 00:20:06,600
‫- ביום הירי, -‬

227
00:20:06,680 --> 00:20:11,760
‫- השאיר הארי שראיוק ‬
‫פתק עבור אשתו בבית המשפחה -‬

228
00:20:16,800 --> 00:20:20,600
‫הוא השאיר את הפתק על הדלפק‬
‫כי אמא שלי לא הייתה בבית.‬

229
00:20:22,000 --> 00:20:24,080
‫הכינוי שלה היה "די" ושלו היה "לי".‬

230
00:20:27,920 --> 00:20:30,600
‫"בן ערובה נלקח בדרום העיירה.‬

231
00:20:32,400 --> 00:20:35,240
‫אני צריך להטיס את השריף לשם‬
‫כדי לטפל במצב.‬

232
00:20:36,240 --> 00:20:37,080
‫לי."‬

233
00:20:45,120 --> 00:20:50,480
‫- קצת יותר משעה לאחר מכן,‬
‫הארי שראיוק נורה למוות -‬

234
00:20:56,960 --> 00:21:01,120
‫במשך כמה שנים היה בי הרבה כעס.‬

235
00:21:02,840 --> 00:21:06,480
‫אשתי חושבת שאני עדיין מאוד כועס.‬
‫לא הייתי אומר שאני מאוד כועס.‬

236
00:21:06,560 --> 00:21:13,400
‫אני ניטרלי. קית' צריך ‬
‫להתמודד עם עצמו ועם בוראו בדרכו שלו.‬

237
00:21:13,480 --> 00:21:15,320
‫- קית' כשיר לעמוד למשפט -‬

238
00:21:15,400 --> 00:21:17,480
‫אין ספק שהוא אדם נבון מאוד.‬

239
00:21:17,560 --> 00:21:22,080
‫הוא היה יכול לקבל החלטות מוסריות ואתיות ‬
‫כשהוא הגיע לבגרות.‬

240
00:21:23,760 --> 00:21:27,960
‫וביחס לרגשות החרטה שלו...‬

241
00:21:28,040 --> 00:21:32,280
‫קשה לי להאמין להם, בהתחשב בהיסטוריה שלו.‬

242
00:21:34,280 --> 00:21:39,000
‫קית' היה נחוש לבצע פשע מבלי לחשוב ‬
‫על ההשלכות. זה לא קרה רק באותו יום,‬

243
00:21:39,080 --> 00:21:42,240
‫הוא היה בסלול התנגשות‬
‫של עשר שנים עם הגורל.‬

244
00:21:56,040 --> 00:21:59,360
‫- מיזולה, מונטנה -‬

245
00:22:08,400 --> 00:22:12,760
‫לסלוח למישהו על מעשיו זאת החלטה אישית.‬

246
00:22:14,720 --> 00:22:19,840
‫יש אנשים שלא יכולים לסלוח ‬
‫ולאחרים זאת דרך לטהר את נשמתם.‬

247
00:22:25,760 --> 00:22:28,880
‫אחי הוא תוצאה של ילדותו.‬

248
00:22:31,280 --> 00:22:33,600
‫הוא לא היה במקום שבו הוא נמצא כיום‬

249
00:22:33,680 --> 00:22:36,720
‫אם הילדות שלו ‬
‫לא הייתה שולחת אותו לדרך הזאת.‬

250
00:22:42,480 --> 00:22:47,000
‫שמי ברוס קית'‬
‫ואני אחיו הגדול של דייוויד קית'.‬

251
00:22:53,640 --> 00:22:55,320
‫- לאחר הירי, -‬

252
00:22:55,400 --> 00:22:59,240
‫- ברוס היה אחד האנשים הראשונים‬
‫שביקרו את דייוויד בטיפול נמרץ -‬

253
00:23:00,840 --> 00:23:04,480
‫כשראיתי אותו בבית החולים,‬
‫עם הצינורות והחוטים,‬

254
00:23:04,560 --> 00:23:07,520
‫ואת המסכים שהציגו את פעילות הלב,‬

255
00:23:07,600 --> 00:23:12,000
‫אין ספק שזה די מבהיל לראות זאת‬
‫כשמדובר בבן משפחה קרוב.‬

256
00:23:12,480 --> 00:23:15,640
‫אפשר לראות זאת בטלוויזיה מדי פעם,‬

257
00:23:15,720 --> 00:23:20,040
‫אבל כשזה קורה בחיים האמיתיים,‬
‫מול הפרצוף, זה קשה.‬

258
00:23:24,480 --> 00:23:30,000
‫- דייוויד עבר כמה ניתוחים מצילי חיים -‬

259
00:23:35,440 --> 00:23:38,680
‫איש לא ידע אם הוא יחיה או ימות.‬

260
00:23:38,760 --> 00:23:41,080
‫כלומר, הוא היה מחובר למערכת תמיכת חיים‬

261
00:23:41,160 --> 00:23:45,960
‫ואז נודע לי שנקבע תאריך למשפטו.‬

262
00:23:46,720 --> 00:23:50,800
‫כי לא מעמידים למשפט מישהו שמשתקם מטראומה,‬

263
00:23:50,880 --> 00:23:54,520
‫יש לחכות עד שהוא ‬
‫יוכל להגן על עצמו במידה מסוימת.‬

264
00:23:55,440 --> 00:23:57,560
‫הפעילו עליו לחץ רב‬

265
00:23:57,640 --> 00:24:03,040
‫להתייצב בפני שופט אחרי הדבר הנורא הזה,‬
‫ולהתמודד עם מעשיו.‬

266
00:24:05,440 --> 00:24:09,040
‫- דייוויד עמד למשפט‬
‫באשמת רצח הארי שראיוק -‬

267
00:24:09,120 --> 00:24:12,120
‫- וחטיפת ויליאם קרוס ג'וניור -‬

268
00:24:12,200 --> 00:24:15,960
‫- הוא עמד בפני האפשרות לקבל עונש מוות -‬

269
00:24:24,280 --> 00:24:30,760
‫- דייוויד בחר לא לערער על האישומים‬
‫וויתר על זכותו למשפט -‬

270
00:24:33,080 --> 00:24:37,200
‫כשהוא עמד בבית המשפט והודה באשמתו, ‬

271
00:24:37,280 --> 00:24:39,440
‫הבנתי למה הוא עשה זאת.‬

272
00:24:41,160 --> 00:24:43,440
‫כחלק מלקיחת אחריות.‬

273
00:24:46,760 --> 00:24:52,720
‫ישבתי בבית המשפט ‬
‫ושמעתי את השופט מכריז על גזר הדין,‬

274
00:24:52,800 --> 00:24:57,480
‫ואני זוכר את מילותיו של השופט די בבירור. ‬
‫הוא אמר,‬

275
00:24:57,560 --> 00:25:00,440
‫"בן, אין ספק שמעשיך גבו מחיר כבד."‬

276
00:25:03,360 --> 00:25:09,040
‫- ב-10 באפריל 1985, ‬
‫נגזרו על דייוויד שני עונשי מוות נפרדים -‬

277
00:25:14,560 --> 00:25:18,960
‫כמה אנשים שמעו על שני עונשי מוות‬

278
00:25:19,040 --> 00:25:20,920
‫שנגזרים באותו בית משפט?‬

279
00:25:23,040 --> 00:25:26,040
‫אני חושב שעונשו של דייוויד...‬

280
00:25:27,560 --> 00:25:33,240
‫כפי שהשופט גזר אותו, לא היה צודק.‬

281
00:25:33,320 --> 00:25:37,360
‫אני לא חושב שלהרוג אדם‬

282
00:25:37,440 --> 00:25:40,400
‫הוא מעשה משתלם.‬

283
00:25:42,280 --> 00:25:45,760
‫אני לא יודע אפילו ‬
‫אם הצלחתי לעכל את זה במשך שנים.‬

284
00:25:46,320 --> 00:25:47,200
‫אבל...‬

285
00:25:50,440 --> 00:25:54,240
‫אין ספק שאני יודע שלעולם לא אראה אותו שוב,‬
‫אלא רק מאחורי סורגים.‬

286
00:26:06,640 --> 00:26:09,920
‫הוא בחר להודות באשמה‬
‫כי הוא ידע שהוא עשה את זה,‬

287
00:26:10,000 --> 00:26:13,560
‫ולכן הוא היה כן עם עצמו ועם בית המשפט.‬

288
00:26:14,760 --> 00:26:17,920
‫הוא לעולם לא יפסיק להצטער על זה.‬

289
00:26:20,440 --> 00:26:24,200
‫הוא מבין שהוא המיט את כל זה על עצמו.‬

290
00:26:24,280 --> 00:26:27,480
‫הוא מבין שהוא שילם מחיר כבד על מעשיו.‬

291
00:26:28,080 --> 00:26:30,920
‫אז, האם הוא מהווה סכנה לחברה?‬

292
00:26:31,000 --> 00:26:32,440
‫אני לא ממש חושב ככה.‬

293
00:26:34,200 --> 00:26:37,320
‫אני באמת רוצה לראות אותו ‬
‫משתחרר מהכלא ועושה חיל.‬

294
00:26:38,400 --> 00:26:39,840
‫זה אפשרי.‬

295
00:26:54,720 --> 00:26:57,920
‫- פולסון, מונטנה -‬

296
00:27:03,600 --> 00:27:06,520
‫אין כאן שאלה של אדם חף מפשע.‬

297
00:27:07,000 --> 00:27:08,920
‫אין ספק מי עשה את זה.‬

298
00:27:09,440 --> 00:27:11,560
‫לא מדובר כאן בטעות בזיהוי.‬

299
00:27:11,640 --> 00:27:13,240
‫- בית המשפט המחוזי ה-20 -‬

300
00:27:13,320 --> 00:27:16,360
‫אבל כמו שאומרים,‬
‫האירים לא רואים בשחור-לבן‬

301
00:27:16,440 --> 00:27:19,120
‫כי הם רואים את כל הצבעים שביניהם.‬

302
00:27:19,200 --> 00:27:23,400
‫זאת הבעיה שלי, ‬
‫אני רואה את כל הצבעים שביניהם בסיפור כזה.‬

303
00:27:26,240 --> 00:27:27,560
‫שמי ג'ים מנלי.‬

304
00:27:27,640 --> 00:27:30,720
‫אני השופט בבית המשפט המחוזי ‬
‫במחוז השיפוט ה-20,‬

305
00:27:30,800 --> 00:27:35,480
‫שהוא הסמכות השיפוטית שטיפלה בתיק הזה.‬

306
00:27:37,360 --> 00:27:44,320
‫- ג'ים מנלי היה תובע ‬
‫בזמן מתן גזר דינו של דייוויד -‬

307
00:27:45,080 --> 00:27:48,600
‫- החותם הגדול של מדינת מונטנה -‬

308
00:27:48,680 --> 00:27:52,360
‫דייוויד קמרון קית' ‬
‫נידון למוות בבית המשפט הזה,‬

309
00:27:52,440 --> 00:27:53,960
‫בשולחן הזה שם.‬

310
00:27:57,120 --> 00:28:01,000
‫כשגזר הדין הוכרז,‬

311
00:28:01,080 --> 00:28:05,440
‫אני לא זוכר שהוא השמיע קול כלשהו‬
‫או שהוא הגיב בדרמטיות...‬

312
00:28:05,480 --> 00:28:07,080
‫- ג'יימס מנלי ‬
‫שופט מחוזי -‬

313
00:28:07,160 --> 00:28:08,760
‫או שהוא הפגין רגש רב.‬

314
00:28:09,960 --> 00:28:12,320
‫לכל אורך ההליך המשפטי,‬

315
00:28:12,400 --> 00:28:15,840
‫הוא ישב כאן, שמר על איפוק,‬

316
00:28:16,680 --> 00:28:18,840
‫ואי אפשר היה לנחש‬

317
00:28:18,920 --> 00:28:21,920
‫שגזר הדין החמור הזה תלוי מעל לראשו.‬

318
00:28:25,880 --> 00:28:29,160
‫זה כמעט חסר תקדים שמישהו מודה באשמה‬

319
00:28:29,240 --> 00:28:32,880
‫אם הוא יודע שהוא צפוי לקבל עונש מוות.‬

320
00:28:32,960 --> 00:28:34,240
‫אלא אם הוא רוצה למות.‬

321
00:28:36,160 --> 00:28:40,760
‫ולכן, זה היה מפתיע.‬
‫אבל מצד שני, לא היו לו הגנות.‬

322
00:28:42,200 --> 00:28:46,480
‫פשעי הרצח אכן עמדו בקריטריונים לעונש מוות.‬

323
00:28:47,600 --> 00:28:52,360
‫החל משחר החברה האנושית,‬
‫היה קיים הצורך להעניש,‬

324
00:28:53,160 --> 00:28:57,280
‫ו... אני מבין את החלק הזה של העניין.‬

325
00:28:57,360 --> 00:28:58,480
‫מצד שני, ‬

326
00:28:59,040 --> 00:29:05,320
‫קיומו של עונש המוות ‬
‫לא באמת מפחית את מעשי הרצח.‬

327
00:29:05,840 --> 00:29:12,200
‫עם זאת, ‬
‫אם נדרש ממני למלא אחר לשון החוק ורוח החוק,‬

328
00:29:12,280 --> 00:29:14,600
‫כפי שהמחוקקים הכתיבו אותו...‬

329
00:29:16,720 --> 00:29:20,440
‫ייתכן מאוד שהייתי דן אותו לעונש מוות היום.‬

330
00:29:20,920 --> 00:29:25,440
‫אף על פי שבאופן אישי‬
‫אני לא באמת... אני לא באמת תומך בכך.‬

331
00:29:27,600 --> 00:29:33,720
‫- שופט קבע את תאריך ההוצאה להורג‬
‫על חטיפה ורצח ב-1984 -‬

332
00:29:34,240 --> 00:29:39,680
‫- הוצאתו להורג של דייוויד ‬
‫נקבעה ל-1 בדצמבר, 1988 -‬

333
00:29:39,760 --> 00:29:44,600
‫- כמעט ארבע שנים לאחר הרשעתו -‬

334
00:29:45,440 --> 00:29:50,240
‫- בית המשפט של מחוז לייק -‬

335
00:29:50,880 --> 00:29:53,720
‫- כמה שבועות לפני הוצאתו המתוכננת להורג, -‬

336
00:29:53,800 --> 00:29:57,560
‫- פנו עורכי דינו של דייוויד למושל‬
‫בבקשה להמתיק את גזר דינו -‬

337
00:29:59,720 --> 00:30:03,560
‫המושל שווינדן בחן את התיק, ‬
‫דיבר עם כל המעורבים,‬

338
00:30:03,640 --> 00:30:07,560
‫הלך לכלא, ישב איתו פנים אל פנים‬

339
00:30:07,640 --> 00:30:09,880
‫ודיבר איתו במשך זמן מה.‬

340
00:30:10,360 --> 00:30:16,320
‫באותו זמן, למיטב ידיעתי,‬
‫דייוויד קמרון קית' הפך לנוצרי מאמין,‬

341
00:30:16,400 --> 00:30:19,640
‫נפגש עם קבוצות של תלמידי תיכון‬

342
00:30:19,720 --> 00:30:22,200
‫ושוחח איתם על פשע ועל סמים,‬

343
00:30:22,280 --> 00:30:26,160
‫ושכנע את המושל שהוא מתחרט על מעשיו.‬

344
00:30:26,240 --> 00:30:28,920
‫- סי. בי. מק'ניל‬
‫אולם בית המשפט המחוזי -‬

345
00:30:29,000 --> 00:30:32,200
‫המושל שקל את כל זה ‬
‫והמתיק את עונש המוות שלו‬

346
00:30:32,280 --> 00:30:35,760
‫למאסר עולם ללא אפשרות לחנינה.‬

347
00:30:35,840 --> 00:30:37,680
‫- הומתק עונשו של רוצח במונטנה -‬

348
00:30:37,760 --> 00:30:42,160
‫אני לא זוכר שמושל במונטנה‬
‫המתיק עונש מוות באופן כזה לפני כן.‬

349
00:30:48,960 --> 00:30:54,040
‫למיטב הבנתי, ‬
‫דייוויד קמרון קית' השאיר רושם שונה מאוד‬

350
00:30:54,800 --> 00:30:58,360
‫על אנשים שונים במהלך תקופה מסוימת.‬

351
00:30:59,360 --> 00:31:02,680
‫אני לא יודע מיהו‬
‫דייוויד קמרון קית' האמיתי.‬

352
00:31:04,000 --> 00:31:09,960
‫אבל אם הוא אכן דובר אמת, ‬
‫ומתחרט על מה שעשה,‬

353
00:31:10,560 --> 00:31:16,120
‫ואם יתייעצו בעניין עם משפחת הקורבן,‬

354
00:31:16,200 --> 00:31:20,760
‫לא הייתי מתנגד לשחרורו על תנאי בשלב זה.‬

355
00:31:24,560 --> 00:31:27,400
‫- אולם בית משפט‬
‫בית המשפט המחוזי ה-20 של מונטנה -‬

356
00:31:44,120 --> 00:31:48,400
‫- ספוקיין, וושינגטון -‬

357
00:32:04,840 --> 00:32:08,440
‫כשאני חושבת על אבא, אני גאה.‬

358
00:32:09,120 --> 00:32:14,840
‫אני לא גאה בטעויות שהוא עשה, ‬
‫אבל אני גאה שלכל אורך הדרך‬

359
00:32:15,560 --> 00:32:16,680
‫הוא אהב אותנו,‬

360
00:32:17,200 --> 00:32:19,880
‫בכל היכולת שהייתה לו.‬

361
00:32:22,640 --> 00:32:29,200
‫אני לא חושב שהוא היה אדם אלים ‬
‫בשום חלק מהקיום שלו,‬

362
00:32:29,280 --> 00:32:32,640
‫אבל ראיתי מכורים לסמים שנדחקים לפינה...‬

363
00:32:32,720 --> 00:32:34,400
‫- קמרון קית'‬
‫בנו של דייוויד -‬

364
00:32:34,480 --> 00:32:39,080
‫ולמרבה הצער עושים כל מה שביכולתם‬
‫כדי להשיג את המנה הבאה.‬

365
00:32:39,160 --> 00:32:41,080
‫כדי שיוכלו להתמודד עם החיים.‬

366
00:32:42,960 --> 00:32:44,840
‫אני יודעת, בלי צל של ספק…‬

367
00:32:44,920 --> 00:32:47,160
‫- טרייסי האדסון‬
‫בתו החורגת של דייוויד -‬

368
00:32:47,240 --> 00:32:51,760
‫שזה לא היה מעשה מתוכנן מראש.‬
‫ זה לא נעשה מתוך זדון, זה היה...‬

369
00:32:53,800 --> 00:32:58,880
‫"אלוהים. אני מתחרפן כאן‬
‫ואני לא יודע מה לעשות."‬

370
00:33:03,320 --> 00:33:08,120
‫- קמרון היה בן שנתיים ‬
‫וטרייסי הייתה בת תשע כשאביהם נכנס לכלא -‬

371
00:33:08,200 --> 00:33:12,160
‫- הם מבקרים אותו בקביעות -‬

372
00:33:17,320 --> 00:33:23,400
‫זאת כנראה התמונה האמיתית היחידה ‬
‫שיש לי ביחד איתו.‬

373
00:33:23,480 --> 00:33:29,240
‫למעשה, הגדלנו את התמונה הזאת,‬
‫והיא תלויה מעל המדרגות בביתנו.‬

374
00:33:32,600 --> 00:33:35,640
‫הכרתי אותו רק לאחר שנכנס לכלא.‬

375
00:33:36,520 --> 00:33:40,400
‫אף על פי שהוא ישב בכלא כל הזמן, ‬
‫הוא היה נהדר כלפיי.‬

376
00:33:42,760 --> 00:33:48,040
‫בשביל מישהו שיושב בכלא ‬
‫במשך זמן רב כל כך כמוהו,‬

377
00:33:48,120 --> 00:33:52,480
‫אף פעם לא ראיתי אדם כל כך חיובי,‬

378
00:33:52,560 --> 00:33:58,120
‫ושעדיין רוצה לעשות שינוי,‬
‫ושעדיין רוצה להיות…‬

379
00:33:59,440 --> 00:34:03,240
‫חלק מהחיים שלי, לדעת על דברים שאני אוהב‬

380
00:34:03,320 --> 00:34:05,400
‫ולקבל תמונות של הילדים שלי.‬

381
00:34:08,280 --> 00:34:10,520
‫אנחנו מדברים בדרך כלל פעם בשבוע.‬

382
00:34:13,800 --> 00:34:19,960
‫לכל אחד, ‬
‫בלי קשר לטעויות שלו, מגיעה הזדמנות.‬

383
00:34:20,040 --> 00:34:23,080
‫הוא בן אדם, בלי קשר.‬

384
00:34:26,320 --> 00:34:29,880
‫אני חושב שהוא שילם את המחיר‬
‫שהיה עליו לשלם עבור הפשעים שביצע,‬

385
00:34:29,960 --> 00:34:35,720
‫אבל אני גם מבין שהוא לקח את חייו של אדם.‬

386
00:34:37,480 --> 00:34:39,520
‫אף פעם לא ממש חשבתי על הקורבנות...‬

387
00:34:40,160 --> 00:34:41,200
‫עד עכשיו.‬

388
00:34:42,160 --> 00:34:45,040
‫אני לא יודעת, כי זה היה... הייתי בת תשע,‬

389
00:34:45,640 --> 00:34:47,520
‫ולא הייתה לי היכולת‬

390
00:34:47,600 --> 00:34:52,560
‫אפילו לחשוב על הקורבנות בכל זה.‬

391
00:34:55,720 --> 00:34:58,800
‫אבל אם הם אי פעם יפגשו איתו או ידברו איתו,‬

392
00:34:59,400 --> 00:35:02,200
‫אני חושב שהם יסלחו לו.‬

393
00:35:06,560 --> 00:35:10,880
‫- האהבה סובלת, מאמינה, מקווה, מחזיקה מעמד‬
‫האהבה לעולם לא נכשלת -‬

394
00:35:18,640 --> 00:35:23,760
‫- בטי'ס דיינר ‬
‫פולסון, מונטנה -‬

395
00:35:26,440 --> 00:35:30,880
‫דייוויד קית' הוא, לדעתי,‬
‫אדם שמעניין לדבר איתו.‬

396
00:35:30,960 --> 00:35:32,760
‫- כביש 66‬
‫ברוכים הבאים לבטי'ס -‬

397
00:35:32,840 --> 00:35:35,840
‫נפגשתי עם אנשים שביצעו רצח‬

398
00:35:35,920 --> 00:35:40,080
‫והוא לא התאים לפרופיל הזה.‬

399
00:35:42,040 --> 00:35:44,520
‫אם הייתם פוגשים את דייוויד במסעדה בעיר,‬

400
00:35:44,600 --> 00:35:48,720
‫הייתם חושבים שהוא נורמלי למדי,‬
‫בחור די אינטליגנטי.‬

401
00:35:48,800 --> 00:35:50,080
‫- אכלו כאן -‬

402
00:35:50,160 --> 00:35:51,760
‫- פתוח‬
‫מקום קטן, טעם גדול! -‬

403
00:35:51,840 --> 00:35:56,040
‫הוא לא היה בחור צעיר וטיפש.‬
‫הוא פשוט קיבל החלטות גרועות.‬

404
00:35:58,440 --> 00:36:03,360
‫שמי דניס ג'ונס ‬
‫והייתי עיתונאי במיזוליאן ניוזפייפר.‬

405
00:36:03,440 --> 00:36:05,320
‫- טייס בן ערובה נהרג בירי -‬

406
00:36:05,400 --> 00:36:10,640
‫סיקרתי את האירוע עם דייוויד קית' ‬
‫והארי שראיוק שהתפתח בשדה התעופה,‬

407
00:36:10,720 --> 00:36:14,880
‫והמשכתי לעקוב אחר הפרשה עד תומה.‬

408
00:36:14,960 --> 00:36:17,000
‫- עדותו של רוצח -‬

409
00:36:17,080 --> 00:36:21,200
‫דייוויד אמר שזה היה רק יום רע,‬
‫וזה בלשון המעטה.‬

410
00:36:24,120 --> 00:36:27,720
‫- דניס ג'ונס היה בזירת הפשע ביום הירי -‬

411
00:36:27,800 --> 00:36:30,960
‫- ומאוחר יותר‬
‫ראיין את דייוויד בבית החולים ובכלא -‬

412
00:36:31,040 --> 00:36:35,200
‫- הם שמרו על קשר במשך כמה שנים -‬

413
00:36:37,960 --> 00:36:43,040
‫ערכתי עם דייוויד ריאיונות רבים‬
‫ושמרנו על קשר כי הוא המשיך לכתוב לי.‬

414
00:36:43,120 --> 00:36:44,800
‫- דניס ג'ונס‬
‫עיתונאי בדימוס -‬

415
00:36:46,400 --> 00:36:49,800
‫לא ידעתי שאנשים אחרים ראיינו אותו.‬

416
00:36:50,400 --> 00:36:53,400
‫הייתה להם גישה אליו בדיוק כפי שהייתה לי,‬

417
00:36:53,480 --> 00:36:58,320
‫אבל בשלב מסוים‬
‫הוא לא הסכים לשוחח עם אף אחד אחר חוץ ממני.‬

418
00:37:00,840 --> 00:37:07,400
‫הוא כתב הרבה דברים אישיים במכתבים ‬
‫על הרגשות שלו והוא היה גלוי מאוד.‬

419
00:37:08,080 --> 00:37:12,440
‫וכולם נראו לי כנים למדי.‬

420
00:37:12,520 --> 00:37:17,280
‫אני לא חושב שהוא ניסה להרשים אף אחד.‬

421
00:37:18,200 --> 00:37:22,680
‫אני בהחלט חושב‬
‫שהוא מתחרט על מה שהוא עשה.‬

422
00:37:22,760 --> 00:37:27,600
‫אני חושב שהרבה מזה קשור לכך‬
‫שהוא ניסה להביע את אשמתו.‬

423
00:37:39,000 --> 00:37:45,600
‫לעזאזל, אני משקר לעצמי כבר כמה זמן?‬
‫12 שנים?‬

424
00:37:46,200 --> 00:37:48,680
‫משקר לכל האחרים בעניין הזה, למען האמת.‬

425
00:37:49,600 --> 00:37:51,760
‫כשהודיתי באשמה ועמדתי למשפט,‬

426
00:37:52,360 --> 00:37:54,760
‫רק רציתי להפגין את רחמיי על בית המשפט‬

427
00:37:54,840 --> 00:37:58,360
‫וקיוויתי לקבל קצת סלחנות בתמורה.‬

428
00:37:59,960 --> 00:38:03,520
‫חשבתי שאם השופט לא יצטרך ‬
‫לבזבז את כל הזמן הזה ואת הכסף,‬

429
00:38:04,200 --> 00:38:07,040
‫אולי הוא לא ידון אותי למוות,‬

430
00:38:07,120 --> 00:38:08,680
‫כי אין ספק שהייתי אשם.‬

431
00:38:10,680 --> 00:38:12,960
‫הייתי רק עסוק בעצמי.‬

432
00:38:16,120 --> 00:38:18,440
‫האם נענשתי מספיק?‬

433
00:38:19,400 --> 00:38:23,200
‫ובכן, נראה שבתי המשפט לא חושבים כך. ו...‬

434
00:38:25,760 --> 00:38:27,720
‫אני לא יודע מה לומר על זה.‬

435
00:38:27,800 --> 00:38:31,280
‫אני באמת חושב שנענשתי יתר על המידה.‬

436
00:38:32,480 --> 00:38:36,200
‫לא ראיתם את חור הקליע באחורי ראשי, אבל...‬

437
00:38:36,880 --> 00:38:39,600
‫נוריתי מטווח אפס באחורי ראשי.‬

438
00:38:41,240 --> 00:38:44,800
‫מסיבה כלשהי, זה פשוט לא נראה בסדר.‬

439
00:38:46,160 --> 00:38:48,040
‫אבל, זאת רק התמרמרות.‬

440
00:38:48,680 --> 00:38:50,680
‫אני שמתי את עצמי במצב הזה.‬

441
00:38:51,840 --> 00:38:53,760
‫ואי אפשר לשנות זאת.‬

442
00:38:58,520 --> 00:39:02,240
‫טוב, זאת הפעם הראשונה ‬
‫שאני שומע את דייוויד קית' מזה זמן רב.‬

443
00:39:03,640 --> 00:39:07,440
‫אם אני שומע את דברין נכון, מה שהוא אמר‬

444
00:39:08,280 --> 00:39:09,600
‫שהוא ניסה ‬

445
00:39:10,320 --> 00:39:13,200
‫להימנע מגזר דין מוות בכך שהודה באשמתו.‬

446
00:39:14,880 --> 00:39:17,240
‫עכשיו הוא אומר שזה היה המניע שלו.‬

447
00:39:17,320 --> 00:39:20,920
‫באותו זמן, זה נשמע שהוא לוקח אחריות.‬

448
00:39:24,640 --> 00:39:25,480
‫אתם יודעים.‬

449
00:39:26,440 --> 00:39:29,320
‫יש כמה היבטים לכל דבר.‬

450
00:39:29,400 --> 00:39:34,280
‫אולי זה היה נכון בחלקו ‬
‫שהוא רצה לקחת אחריות,‬

451
00:39:34,360 --> 00:39:39,120
‫אבל בו זמנית, היה לכך גם מניע מניפולטיבי,‬

452
00:39:39,600 --> 00:39:40,560
‫כפי שהוא אמר,‬

453
00:39:40,640 --> 00:39:42,240
‫"לא להיות נידון למוות."‬

454
00:39:43,440 --> 00:39:48,960
‫זה נשמע כמעט כאילו שהוא חוזר אחורה בזמן.‬

455
00:39:52,160 --> 00:39:54,000
‫הוא נשמע קצת יותר תוקפני‬

456
00:39:54,560 --> 00:39:58,080
‫עכשיו לאחר שהיה לו הרבה זמן לחשוב על זה.‬

457
00:39:59,920 --> 00:40:01,080
‫הוא במקום אחר.‬

458
00:40:01,160 --> 00:40:06,200
‫הוא חושב על דייוויד קית',‬
‫ולא על מר שראיוק ועל המשפחה שלו.‬

459
00:40:08,080 --> 00:40:10,440
‫ובמובן הזה, זה מאכזב.‬

460
00:40:21,920 --> 00:40:25,920
‫- וייטפיש, מונטנה -‬

461
00:40:26,920 --> 00:40:32,200
‫- משפחת שראיוק -‬

462
00:40:41,240 --> 00:40:45,280
‫- ג'ורג' נוכח בבית המשפט‬
‫במהלך הקראת כתב האישום של דייוויד -‬

463
00:40:45,360 --> 00:40:50,240
‫- הוא לא שמע את קולו מאז אותו יום -‬

464
00:40:55,080 --> 00:40:57,160
‫שום דבר בזה לא היה בסדר.‬

465
00:40:57,960 --> 00:40:59,920
‫טוב, זה לא ממש נכון.‬

466
00:41:00,000 --> 00:41:04,960
‫הדבר היחיד שבאמת היה בסדר בזה‬
‫הוא הטייס שהתנדב למען הילד הזה,‬

467
00:41:05,960 --> 00:41:09,240
‫זה היה הדבר היחיד שהיה בסדר‬
‫שקרה באותו יום.‬

468
00:41:11,000 --> 00:41:14,000
‫אם הייתי יכול לזייף דמעות עכשיו,‬
‫הייתי עושה את זה.‬

469
00:41:15,760 --> 00:41:16,960
‫אבל אני לא יכול.‬

470
00:41:18,880 --> 00:41:24,080
‫אני מתחרט מעומק ליבי שהרגתי את מר שראיוק.‬

471
00:41:24,160 --> 00:41:29,720
‫זה לא משהו שהתכוונתי לעשות אפילו...‬
‫חמש שניות קודם לכן.‬

472
00:41:31,560 --> 00:41:35,640
‫כי לא תכננתי לירות במישהו באותו רגע.‬

473
00:41:36,200 --> 00:41:37,560
‫ניסיתי לברוח,‬

474
00:41:38,360 --> 00:41:40,560
‫כבר כמה שעות שניסיתי לברוח.‬

475
00:41:46,040 --> 00:41:50,600
‫דייוויד קית' אמר, ‬
‫"לא רציתי לפגוע באף אחד, ניסיתי לברוח".‬

476
00:41:51,560 --> 00:41:53,040
‫קצת קשה להאמין לזה.‬

477
00:41:58,120 --> 00:42:01,760
‫במהלך יום אחד ‬
‫הוא שדד בית מרקחת באיומי אקדח.‬

478
00:42:01,840 --> 00:42:03,200
‫הוא גנב סמים.‬

479
00:42:03,680 --> 00:42:05,360
‫הוא ברח מהמשטרה.‬

480
00:42:06,000 --> 00:42:08,960
‫הוא ניסה לרצוח כשירה בבעל חנות.‬

481
00:42:09,040 --> 00:42:12,040
‫הוא חטף את בנו, והחזיק אותו באיומי אקדח.‬

482
00:42:12,120 --> 00:42:13,720
‫הוא לקח את אבי כבן ערובה...‬

483
00:42:15,080 --> 00:42:18,240
‫וביצע רצח. הכול ביום אחד.‬

484
00:42:19,080 --> 00:42:22,800
‫וזאת רק גולת הכותרת‬
‫לקריירה של עשר שנים כסוציופת.‬

485
00:42:22,880 --> 00:42:23,720
‫- צעיר מואשם -‬

486
00:42:23,800 --> 00:42:27,360
‫הוא עסק בפשע במשך עשור, ‬
‫הוא נכנס ויצא מהכלא.‬

487
00:42:28,200 --> 00:42:29,080
‫במאסר על תנאי.‬

488
00:42:29,840 --> 00:42:32,320
‫אבל הוא הצליח להתחמק מהדברים האלה.‬

489
00:42:33,880 --> 00:42:37,840
‫אז הוא בילה חיים שלמים ‬
‫בהשחזת כישורי הפשע האלה.‬

490
00:42:38,520 --> 00:42:41,520
‫וזה היה חייב להסתיים בטרגדיה.‬

491
00:42:41,600 --> 00:42:44,840
‫- רצח -‬

492
00:42:44,960 --> 00:42:46,800
‫האם הוא מאמין לחרטה שלו?‬

493
00:42:46,880 --> 00:42:48,680
‫זאת תהיה שאלה טובה.‬

494
00:42:50,480 --> 00:42:53,960
‫בשביל מישהו עם נטיות סוציופתית כאלה,‬

495
00:42:54,480 --> 00:42:56,200
‫וחלק לשון כמוהו,‬

496
00:42:56,880 --> 00:43:01,000
‫ומן הסתם גם רהוט.‬

497
00:43:01,080 --> 00:43:02,160
‫האם זה אמין?‬

498
00:43:03,240 --> 00:43:05,520
‫זה לא ממש אמין בעיניי.‬

499
00:43:06,240 --> 00:43:07,440
‫הוא נוכל אמיתי.‬

500
00:43:08,080 --> 00:43:12,760
‫ואם הוא יוכל לעשות מהלך כלשהו‬
‫כדי לזכות בהקלה כלשהי‬

501
00:43:12,840 --> 00:43:16,960
‫וכדי לשכנע את המושל‬
‫לעשות שינוי כלשהו בגזר דינו, הוא יעשה זאת.‬

502
00:43:35,920 --> 00:43:39,960
‫עד יום מותי, ‬
‫אני אצטער על שהרגתי את מר שראיוק.‬

503
00:43:41,880 --> 00:43:45,200
‫יותר ממחצית חיי חלפה מאז אותו יום.‬

504
00:43:46,800 --> 00:43:51,480
‫בזבזתי כל כך הרבה ‬
‫מהזמן שלי ומהכוחות שלי...‬

505
00:43:52,600 --> 00:43:54,040
‫בכלא.‬

506
00:43:54,760 --> 00:43:59,800
‫ובכל זאת, הייתי ראוי להיענש, אבל זה...‬

507
00:44:00,840 --> 00:44:02,640
‫אני יכול לעשות דברים אחרים.‬

508
00:44:04,080 --> 00:44:06,640
‫- שלושה חודשים ‬
‫לאחר הריאיון הראשון איתו, -‬

509
00:44:06,720 --> 00:44:11,080
‫- הסכים דייוויד קית' ‬
‫לענות על שאלות נוספות -‬

510
00:44:11,920 --> 00:44:16,920
‫הייתי רוצה להיות עד לנכדיי‬

511
00:44:17,640 --> 00:44:19,800
‫כדי שהם לעולם לא יסטו מדרך הישר.‬

512
00:44:21,640 --> 00:44:23,320
‫אני יכול להיות כן עם אנשים.‬

513
00:44:25,160 --> 00:44:28,880
‫ואני רוצה להיות כן איתם, ‬
‫אני יכול, אני רוצה להיות כן.‬

514
00:44:37,960 --> 00:44:39,880
‫האם הוא מאמין לחרטה שלו?‬

515
00:44:39,960 --> 00:44:41,760
‫זאת תהיה שאלה טובה.‬

516
00:44:42,840 --> 00:44:46,240
‫בשביל מישהו עם נטיות סוציופתית כאלה,‬

517
00:44:46,320 --> 00:44:48,560
‫וחלק לשון כמוהו,‬

518
00:44:49,200 --> 00:44:52,960
‫ומן הסתם גם רהוט.‬

519
00:44:56,680 --> 00:44:57,720
‫האם זה אמין?‬

520
00:44:58,320 --> 00:45:00,720
‫זה לא ממש אמין בעיני.‬

521
00:45:05,160 --> 00:45:09,440
‫אני חושב שסוציופת‬
‫הוא בוודאי תיאור נכון שלי.‬

522
00:45:11,160 --> 00:45:15,320
‫אבל הייתי אז אדם אחר לגמרי.‬

523
00:45:17,160 --> 00:45:19,120
‫זה לא מצדיק את מה שעשיתי,‬

524
00:45:19,720 --> 00:45:22,160
‫אבל אני חושב ששילמתי את העונש על כך.‬

525
00:45:24,000 --> 00:45:26,120
‫לו יכולתי לשנות זאת, הייתי עושה זאת.‬

526
00:45:27,000 --> 00:45:29,120
‫אבל כולנו יודעים שזה לא יכול לקרות.‬

527
00:45:35,400 --> 00:45:38,920
‫אני יכול לומר בכנות, מעומק לבי,‬

528
00:45:39,600 --> 00:45:40,640
‫אני מצטער.‬

529
00:45:52,000 --> 00:45:53,440
‫סליחה, אני פשוט...‬

530
00:45:54,200 --> 00:45:57,920
‫יש דברים שאני יודע‬
‫שאם אני מנסה לבטא את המילים בכוח,‬

531
00:45:59,600 --> 00:46:02,200
‫זה ייגמר בבכי תמרורים.‬

532
00:46:03,280 --> 00:46:04,120
‫ו…‬

533
00:46:06,160 --> 00:46:12,240
‫אני לא מעוניין שמישהו ירחם עליי וכו'.‬

534
00:46:13,080 --> 00:46:14,680
‫אני אדם אחר.‬

535
00:46:15,800 --> 00:46:19,560
‫החברה לא צריכה להמשיך לתמוך בי עד סוף חיי.‬

536
00:46:19,640 --> 00:46:21,480
‫תנו לי הזדמנות לעשות את זה.‬

537
00:46:24,720 --> 00:46:29,200
‫- דייוויד ממשיך לרצות מאסר‬
‫בכלא עם אבטחה מרבית -‬

538
00:46:30,600 --> 00:46:35,080
‫- הוא אינו זכאי לשחרור על תנאי -‬

539
00:46:48,800 --> 00:46:52,960
‫אפשר למלא ספר במה שפספסתי בחיים.‬

540
00:46:54,360 --> 00:46:56,160
‫בוודאי מאה ספרים.‬

541
00:47:00,680 --> 00:47:02,200
‫אתם, אני, כולם.‬

542
00:47:03,360 --> 00:47:04,800
‫כולנו עושים טעויות.‬

543
00:47:05,920 --> 00:47:08,280
‫אל תבזבזו את חייכם כפי שאני בזבזתי אותם.‬

544
00:47:41,880 --> 00:47:44,800
‫תרגום: שלמה ליברמן‬